BALL – יצרנית השעונים שנולדה מתאונת רכבת קטלנית


אם אתם אוהבים שעונים והיסטוריה, בוודאי יצא לכם לקרוא מה עומד מאחורי הקמתן של יצרניות שעונים כאל ואחרות. כולנו מכירים את הסיפור של רולקס שהוקמה על ידי האנס ווילסדורף. חלק מקוראינו מכירים את הסיפור של יצרניות שעונים כמו פטק פיליפ, אודמר פיגה או שמות חשובים נוספים כמו בלנפיין או אומגה. אבל אחת מיצרניות השעונים עם הסיפור המעניין ביותר ואם תרצו – הטראגי ביותר, היא BALL. למעשה, סיפור ההקמה של BALL הולך יד ביד עם תעשיית השעונים באמריקה כולה ואפילו עם ז’אנר שלם של שעונים שנולד באותה תקופה – שעוני רכבת (Railroad Watches). מוזמנים לגלות ביחד איתנו מהו אותו מאורע ואיך הוא גרם ותרם להתפתחות תעשיית השעונים באמריקה והקמתה של BALL.
קליבלנד, אוהיו. סביר להניח שאם היינו שואלים חובב שעונים מה הקשר לעיר הדי אפורה הזאת בארצות הברית ולעולם השעונים, הוא היה עונה שאין לו מושג. תשובה יצירתית ולא כל כך נכונה תהיה לברון ג’יימס, יליד אוהיו וחובב מושבע של שעוני יוקרה. אבל זאת ממש לא הכוונה שלנו. התשובה היא תאונת רכבות קטלנית שהתרחשה ב-18 לאפריל בשנת 1891, כ-40 מיילים (כ-65 ק”מ) מערבית לקליבלנד, בתחנת קיפטון. התאונה החזיתית גרמה להרס מוחלט של שני קטרי הרכבות, שלושה קרונות דואר וקרון מטען אחד. באותה תאונה נהרגו גם שני נהגי הקטרים ושישה פקידי דואר שהיו על הרכבות.

התיאורים מאותה תקופה גרפיים במיוחד – “כל הגופות נמחצו והושחתו להחריד. הידיים והרגליים נקרעו והיה כמעט בלתי אפשרי לזהות את הגופות. צ’רלס טופליף, נהג הקטר של רכבת הדואר המהירה, נמצא מת כשידו על המצערת. ידיו ופניו נשרפו כל כך עד שבשר מושחר נשר מעצמותיו כשגופתו חולצה מההריסות. הכבאי סטילי (Stealy) מרכבת הדואר המהירה קפץ מהרכבת ומת זמן קצר לאחר מכן. לפקידי הדואר לא היה סיכוי להימלט. הם היו כלואים כמו חולדות והרכבות המתנגשות ריסקו וגמרו את החיים מתוכם ללא התראה כלשהי”.
רכבת הדואר הראשונה (The First Mail Train), שהייתה ידועה גם בשם “מספר 4”, עשתה את דרכה מערבה על שפת אגם מישיגן בחלק המסילה הדרומי באזור קיפטון, אוהיו. כשהם מגיעים לאליריה (Elyria), הממוקמת 25 מיילים (כ-40 ק”מ) מקליבלנד, מקבלים נהג הרכבת והכרטיסן הנחיה לתת לרכבת הדואר המהירה (The Fast Mail) לעבור אותם בקיפטון, תחנה קטנה ממערב לאוברלין, עיר בה הייתה ממוקמת אוניברסיטה חשובה באותה ימים.

מהרגע שהרכבת עזבה את אליריה ועד שהתנגשה ברכבת הדואר המהירה בקיפטון, כפי שהודה מאוחר יותר כרטיסן הרכבת, דאלי (Daly), הוא לא הוציא את השעון שלו מהכיס. כן, באותה תקופה שעונים לגברים היו עדיין שעוני כיס ולא שעוני יד. מאוחר יותר הוא יספר כי הוא הניח כי נהג הקטר, בייקון, יבדוק את השעה וידאג לתיאום הזמנים שיאפשר לרכבת הדואר המהירה לעקוף אותם. בייקון אכן בדק את השעון שלו, אבל למרבה הצער – השעון שלו נעצר למשך 4 דקות ואז החל לפעול שוב. 4 דקות “בסך הכל” שהיו אחראיות למוות המצער של כל כך הרבה אנשים ולתאונת הרכבת.

בין אליריה לקיפטון פזורות מספר תחנות רכבת. אבל נהג הקטר נסע באיטיות בין התחנות הללו, כשהוא מאמין כי יש לו זמן עד להגעה לקיפטון. כשהוא עזב את אוברלין, הוא הניח כי יש לו שבע דקות להגיע לנקודת המפגש. אבל, כאמור, בגלל שהשעון שלו הפסיק לעבוד למשך 4 דקות, הוא לא ידע שהשעון שלו מפגר ובפועל נשארו לו שלוש דקות בלבד. אם כרטיסן הרכבת היה מוציא השעון שלו מהכיס, הוא היה יכול ככל הנראה למנוע את התאונה. אחת התעלומות או השאלות הגדולות ביותר שנותרו עד היום בהקשר לתאונה הזאת היא מה קרה לשעון הכיס של נהג הרכבת? האם מדובר היה בשעון עם מנגנון תקול מלכתחילה או שמא שעון שלא תוחזק כהלכה?
על פי הדיווח הרשמי של כבוד ת.א נורטון (T.A Norton), נציב מסילות הברזל והטלגרף דאז, הרכבות התנגשו מתישהו בין השעות 16:52 ל-16:54. בדיווח שלו הוא מספר על מציאת השעון של נהג הקטר בייקון.
“ב-22 לאפריל, ארבעה ימים לאחר שהתרחשה התאונה, נמצא השעון של נהג הקטר בייקון, על ידי אחד מאנשי המסילה, בזמן שפינה את האשפה מזרחה מעט לתחנת הנוסעים בקיפטון. השעון הצביע על השעה 4:41:30 (השעה ארבע וארבעים ואחת דקות ושלושים שניות, אחר הצהריים). הודיעו לי כי הוא לא נהרס אך אין אפשרות לדעת אם הוא נעצר לפני שהרכבת יצאה מתחנת אוברלין או שמא הוא נעצר מסיבה כלשהי במהלך ההתנגשות.”

מסיבה לא ברורה, הדו”ח הרשמי של נורטון לא מזכיר את העובדה שהשעון של בייקון הפסיק וחזר לעבוד. ייתכן כי לנורטון לא הייתה כל אפשרות לאמת את העובדה הזאת ולכן הוא השמיט אותה מהדו”ח הרשמי. בדו”ח שלו הוא כותב כי “או שנהג הקטר והכרטיסן טעו בחישוב ההתקדמות שלהם, התעלמו מתקנות מבוססות או שהשעונים שלהם היו לא מדויקים”.
תאונת הרכבת הגדולה של קיפטון לא הייתה תאונת הרכבת הראשונה שנגרמה בעקבות שעון לא מדויק. האתר RAILWEST.COM מביא דוגמה למספר תאונות רכבות שהתרחשו בעקבות שעונים בעייתיים –
למרבה ההפתעה, שימו לב לתאריך תאונת הרכבת האחרונה, זו בהוקינג ואלי בריידנר, שבאוהיו. היא מתרחשת שנתיים לאחר תאונת הרכבת הגדולה בקיפטון. מדובר בעובדה מעניינת במיוחד, שכן תאונת הרכבת בקיפטון הייתה נקודת מפנה משמעותית במערך הבטיחות של מסילות הרכבות באותן שנים.
כאמור, תאונת הרכבת הגדולה בקיפטון סימנה נקודת מפנה בתחום בטיחות הרכבות באותן שנים. לאחר התאונה הקשה, הבינה חברת הרכבות שהייתה אחראית על מסילות הרכבת על שפת אגם מישיגן ומישיגן הדרומית, כי נדרשת רפורמה משמעותית בתזמון רכבות. הרפורמה הזאת הפכה קריטית עם התזמון השברירי בן השניות הבודדות שהתבקש בעקבות השקתה של רכבת חדשה ומהירה במיוחד, שהייתה אמורה לבצע מסע בן 25 שעות בין שיקגו לניו יורק. לצורך ביצוע הרפורמה הזאת, בחרה חברת הרכבות למנות את מר וובסטר קליי בול ל”מפקח הזמן הראשי” של הרכבת. זאת לא הייתה המשימה הראשונה מסוג זה של בול, אך היא הייתה החשובה ביותר.
בול היה באותן שנים תכשיטן ידוע מקליבלנד, שהיה גם בעל ניסיון וידע רב בשעוני כיס. עם מינוי לתפקיד, על פי רישומים של בול, הוא בילה כארבעה חודשים בלימוד מערכת התזמון הנרחבת של הרכבת. הממצאים שלו היו מחרידים. הוא גילה חוסר אחידות מסוכן ברחבי רשת הרכבות.
“גיליתי שהכרטיסנים ברכבות המטען היו תלויים בשעונים מעוררים זולים, שנתלו על גבי מסמרים בגג התאים שלהם. סוחרים רבים באותה תקופה סיפקו שעונים באיכות נמוכה במתנה עם קניית חליפות ומוצרי ריהוט. לנהגי הקטר ולכרטיסנים היו שעונים רבים כאלו בכיסם והם בעצם הפעילו רכבות תוך שימוש בהם, כשהם מסכנים רכוש וחיי אדם. חלק מהשעונים בתחנות הרכבות ובמפגשי מסילות לא נוקו או הוסדרו במשך שנים ….”
בהתבסס על הניסיון שלו מאותן שנים בייצור שעונים, בול מפתח סטנדרטים שהפכו למפורסמים וידועים עד היום לשעון כיס שיהיה מקובל על ידי אנשי הרכבת. לפי בול, השעונים הללו היו צריכים להיות –
הסטנדרטים שקבע בול הפכו לתקינה הרשמית והופצו לחברות רכבות ברחבי אמריקה כולה. חשוב להדגיש כי באותן שנים היו סטנדרטים כאלו ואחרים לשעוני כיס עבור חברות רכבות, עוד לפני שבול נבחר לבצע את הרפורמה. אך היות וחברות שונות תפעלו מסילות רכבת באזורים שונים, כל אחת פעלה לפי סטנדרטים אחרים. גם לאחר שבול כתב את התקנים שלו, חברות רכבות רבות באמריקה באותן שנים לא אימצו אותם במשך כעשור.

עם זאת, במרוצת השנים, אספנים והיסטוריונים של שעונים ורכבות רואים בתקנים שקבע בול בשנת 1893 כנקודת המוצא של “שעון הרכבת” המהימן במיוחד. התפקיד שמילא בול גם סימן את תחילתה של אימפריית שעוני הכיס של בול.
בול בונה מערכת לבדיקת שעונים מסודרת להפכה לשירות הזמן של הרכבת של בול – BALL RAILROAD TIME SERVICE. המערכת אמורה להבטיח דיוק שעוני כיס במספר מסילות ברזל. מי היו הפקחים שתפקידם לבדוק את תקינות השעונים? אותם תכשיטנים שהיו משווקים של שעוני BALL – כלומר סוחרים שעימם היה בקשרי הפצה של שעונים ותכשיטים.
למעשה, בול לא רק קבע ואכף את תקני שעוני הרכבת, אלא הוא גם פיתח חברת שעונים שתספק שעוני כיס לשוק אותו הוא שירת באמצעות חוזים בלעדיים. הרשת הלכה וגדלה וכללה מספר חברות רכבות, מקנדה בצפון ועד למקסיקו בדרום.

אתם שמים לב לניגוד האינטרסים? אתם לא לבד. גם אחוות נהגי הקטר (מעין ועד באותם ימים), שמה לב לניגוד האינטרסים המשווע. בשנת 1898, כ-80 אחוזים מחברי האחווה חתמו על עצומה בדרישה לאפשר להם לקנות שעון פחות יקר, לפי בחירה שלהם ולא שעון שאושר על ידי פקחי חברת BALL – כלומר שעון של BALL. בתגובה למחאה, שלף בול את קלף ה”בטיחות קודמת לכל” – “Safety First” – סלוגן שליווה את פרסומות החברה באותן שנים והמחאה הזאת ירדה לטימיון.
למעשה, בול לא באמת ייצר את כל שעוני הכיס. סליחה, הוא לא ייצר בכלל שעונים. בול השתמש ברשת אספקה ענפה כשהוא מוכר שעוני כיס ממותגים של שמונה יצרניות שונות מאמריקה באותן שנים. חברות כמו המפדן, אלגין, המילטון וולטהאם, ייצרו את מנגנוני ולוחות השעונים, שהורכבו בתוך גופי שעונים מבית וודסוורת’, דואבר וקיסטון. השעונים “של בול” הגיעו עם לוח אמייל מקוסטם ותבנית דמשקאית על מנגנוני השעונים.

סביר להניח כי הספקים של בול שינו את שעוני הרכבת כדי לשלב מיתוג של החברה לפני שהעבירו אותם לקליבלנד. בקליבלנד, צוות ייעודי של עובדים בדק והתאים את שעוני הכיס, כדי לוודא שהם עומדים בסטנדרטים הגבוהים שקבע בול בעצמו.
בול השתמש בשיווק השעונים שלו בסימן המסחרי “Official RR Standard” – “סטנדרט מסילות הרכבת הרשמי”, כשהוא מוכר אותם גם לקהל הרחב. המהלך הזה עורר לא מעט כעס בקרב הספקים שלו, אבל הם לא יכלו לעשות דבר, שכן הם פחדו להסתכן ולהגיע לסכסוך עסקי כלשהו עם בול, שיכול היה לעלות להן באובדן הזמנות הרכש העצומות מהחברה שלו.
בול השתמש בפרסום המתמקד בבטיחות, כששעוני BALL והדיוק הרב שלהם (ביחס למקובל באותן שנים), הפך במהרה לשם נרדף לדיוק. השעונים של בול נחשבו כאמינים כל כך, עד שבאותן ימים הפך הביטוי “On The Ball” לביטוי שמתאר מישהו שעושה את מה שהוא אמור לעשות. הביטוי הזה נשאר בשימוש בשפה האמריקאית עד היום.

תוך זמן קצר, חברת השעונים בול (Ball Watch Co) שגשגה ופרחה. בשנת 1908, החברה העסיקה כ-2000 פקחי שעונים מורשים. הפקחים הללו בדקו ושירתו למעלה ממיליון שעונים, עבור 180 חברות רכבות מרחבי אמריקה כולה. בול בעצמו הפך לדמות בעלת פרסום ושם לאומי.
החברה נשארה בבעלות צאצאים ישירים של בול עד לשנות התשעים של המאה הקודמת. אז נמכרו הזכויות לשימוש בשם המותג. כיום BALL מייצרת שעונים תחת אותו שם בשווייץ, כשהחברה ממוקמת בלה שו-דה-פונדס. היא מייצרת שעונים המבוססים בעיקר על מנגנוני ETA. לחברה שיתופי פעולה עם חברות כמו BMW ובשנת 2016 היא הודיעה על פיתוחו של קליבר RRM1101 – מנגנון האינהאוס הראשון של החברה.
סביר להניח כי היום, הדרך שבה BALL הצליחה להשתלט על שוק כל כך גדול באמריקה הייתה בוודאי מזכה את החברה והעומד ברשותה בסדרת כתבות ומאבק בלתי מתפשר וטענות על מונופול וניגוד אינטרסים. אבל באותם ימים של תחילת המאה העשרים, בול הצליח לבנות את החברה שלו על בסיס אותו מינוי, או אם תרצו – על בסיס הריסותיהן של שתי הרכבות בקיפטון, חברה שקיימת ונושאת את השם BALL בגאווה עד היום.
ברחבי הרשת ישנה תאוריה שמנסה להסביר איך צבר בול כוח כל כך משמעותי והפך למפקח הזמן הראשי של הרכבות בארצות הברית. על פי אותה תאוריה, בול הוזמן כעד מומחה לשעונים במשפט שהתנהל בעקבות התאונה. קביעתו של בול כי התאונה התרחשה בגלל שעון כיס פגום, הסירה את האחריות ממנהלי חברת הרכבת והם ניצלו מאישומים פליליים שהיו חושפים אותם גם לתביעות כספיות בהיקף משמעותי. האם מתוך הכרת תודה לעדות שלו הוענקה לבול הזכות להיות מפקח הזמן של הרכבות? האם הייתה כאן עסקה אפלה כלשהי עוד בטרם המשפט? לעולם לא נדע …
