ההיסטוריה הארוכה של עולם השעונים מספקת לנו אינספור יצרניות שעונים היסטוריות שלא שרדו את מבחן הזמן. אחת החברות הללו היא BUREN השוויצרית. יצרנית שעונים שהייתה קיימת במשך מעל ל-100 שנים, שהייתה אחת מהחברות הבודדות שייצרו מנגנוני אינהאוס ואפילו הייתה חלק מפרויקט פיתוח מנגנון הכרונוגרף האוטומטי השוויצרי הראשון. בורן עברה לאורך ההיסטוריה סערות רבות. היא החלה את דרכה כחברה שוויצרית. נמכרה לחברה בריטית שפשטה רגל, רק כדי לקום מחדש לתחיה תחת בעלות שוויצרית. חלק מהמנגנונים של החברה אפשר למצוא בדגמי וינטאג׳ של רולקס וטיפאני, כשאחד המנגנונים של החברה, קליבר 1000, נחשב על ידי אספני שעונים לאחד המנגנונים המתקדמים ביותר מבחינה טכנולוגית, כשהחידושים הטכנולוגיים שבו מצאו את דרכם אל קליבר 11 – מנגנון הכרונוגרף האוטומטי השוויצרי הראשון. BUREN – המומחים לשעונים אוטומטיים, מוזמנים להצטרף אלינו למסע בזמן.

BUREN – המומחים לשעונים אוטומטיים – ההתחלה

תאריך ההקמה של בורן הוא תאריך שנוי במחלוקת. מקורות מסוימים מציינים את שנת ההקמה של החברה כשנת 1843, בעוד בפרסומים רבים, למשל הספר Swiss Timepiece Makers 1775-1975 מאת קת׳לין פריצ׳ארד (Kathleen Pritchard), אנו מוצאים דווקא את השנה 1873. הפרסומים הללו מתבססים ברובם על ההיסטוריה של החברה שנכתבה על ידי עובד לשעבר של בורן (אליו עוד נגיע בהמשך הכתבה), שמציין את השנה 1873 כשנת ההקמה של החברה. עם זאת, באתר האינטרנט של החברה, שקיימת עד היום, אנו מוצאים את התאריך 1843 כתאריך ההקמה של החברה.

את החברה מקים פריץ סוטר-ראץ (Fritz Suter-Rätz), או F. Suter, כפי שניתן למצוא בדרך כלל באזכורים היסטוריים. סוטר מקים את החברה בעיירה בורן, הממוקמת על גדות נהר הארה. השם המלא של העיירה בורן הוא Büren an der Aare – בורן על הארה והיא ממוקמת כ-10 ק״מ מזרחית לעיר ביין.

חשוב לציין כי במקור, סוטר-ראץ רושם את החברה שלו בשם F. Suter, כשהשם Buren יופיע רק כעבור כ-50 שנה, בשנת 1932.

סוטר-ראץ, שהיה יזם באופיו, מניח את אבן היסוד לחברה לייצור חלקי שעונים בבורן. מעניין לגלות כי מלבד חברה לייצור שעונים, סאטר-ראץ מקים גם חברה לייצור לבנים (Brickyard – לבנים לבניה, בלוקים) באזור שבין נידאו (Nidau) ובין תעלת Büren Aare.

בימיה הראשונים, העסיקה חברת השעונים F. Suter חמישה עובדים, שייצרו לכל היותר שלושה שעוני כיס עם מנגנון בריחה צילינדר ליום. שעוני הכיס הללו יוצאו בעיקר לאנגליה. השעונים מותגו כ-״Made at Buren״ – תוצרת בורן. השעונים של החברה זוכים למוניטין ללא דופי והערכה רבה באנגליה, הודות לאיכות הגבוהה שלהם. הגידול בביקוש דרש גם מספר גבוה יותר של עובדים והחברה מתחילה להתרחב.

הפטנט הראשון של החברה 

בסביבות שנת 1873, פריץ סוטר-ראץ מתחיל לייצר שעונים שלמים, כשבאותם ימים החברה משנה את שמה ונקראת F. Suter & Co. בשנת 1885 החברה מתחילה לייצר שעוני כיס עם מתיחה באמצעות מפתח.

פטנט 1285 של בורן. מקור - אתר החברה.
פטנט 1285 של בורן. מקור – אתר החברה.

ב-30 ליולי 1889, בשעה ארבע אחר הצהריים, נרשם הפטנט הראשון על שמה של החברה. פטנט שוויצרי מספר 1285, מתאר מנגנון חדש לכיוון ידני לשעוני כיס, באמצעותו מכוונים את המחוגים בדחיפה פנימה וסיבוב של המוט המתפתל (Winding Stem).

החברה ממשיכה להתרחב והביקוש לשעונים של החברה הולך וגובר. בשנת 1896 החברה מעסיקה כבר קרוב ל-250 עובדים.

בתקופה הזאת החברה מייצרת חלק מהשעונים שלה תחת השם BUREN, אם כי השם הנפוץ והמוכר יותר שלה היה השם F. Suter, אם כי, ככל הנראה, באותן שנים ההצלחה לא תמיד מאירה פנים לחברה.

לקראת תחילה המאה העשרים, בשנת 1898, סאטר מוכר את החברה שלו והיא מחליפה בעלות. לא ברור אם החברה נמכרה בשל קשיים כלכליים או בעקבות הצעה משתלמת במיוחד שקיבל סאטר, אם כי רבים מעריכים כי החברה נמכרה בשל חוסר ההצלחה שלה באותה תקופה. מי שרוכשת אותה היא חברת H. Williamson LTD הבריטית.

הבעלים החדשים של החברה

H. Williamson LTD נוסדה על ידי הנרי וויליאמסון (1844-1944 לערך) בקובנטרי שבאנגליה. גם במקרה של וויליאמסון, תאריך ההקמה של החברה לא ברור, כשהמחלוקת היא בין השנים 1865 ל-1871. בשלב מסוים, מתישהו בשנות ה-90 של המאה התשע עשרה (1890-1900), וויליאמסון מתחיל למכור שעונים ביחד עם כלי כסף. ב-1895 הוא רוכש את מפעל השעונים ארינגטון (Errington), שהוקם גם הוא בקובנטרי, על ידי צ׳ארלס האטון ארינגטון (Charles Hutton Errington) במהלך שנות השמונים של המאה התשע עשרה.

ארינגטון מתועד כיצרן מנגנוני שעונים בשנת 1892, כשהוא למעשה רוכש מנגנוני שעונים ״גסים״ – כאלו שצריכים לעבור עדיין הרכבה וגימור והופך אותם לשעונים. כאמור, בשנת 1895 הנרי וויליאמסון רוכש את השרידים של ארינגטון, כולל המכונות לייצור לוחות שעונים ופלטות אחוריות (Backplates). הרכישה הזאת מציבה את וויליאמסון בעמדה שבה הוא יכול לייצר ולהרכיב בעצמו את השעונים שלו. החברה נרשמת כחברה בע״מ בשנת 1892, כשוויליאמסון שם לו למטרה לרכוש יצרני שעונים וסיטונאים של שעונים, כדי להרחיב את העסקים שלו.

פרסומת של וויליאמסון. מקור - אתר החברה.
פרסומת של וויליאמסון. מקור – אתר החברה.

וויליאמסון רוכשת את BUREN במיוחד, כדי שהמפעל שלה יספק חלקים שוויצריים לשעונים שוויליאמסון, שהמשרדים שלה היו ממוקמים בלונדון, מייצרת בבריטניה באותן שנים.

באותן שנים מדובר היה בצעד די יוצא דופן. בשנים הללו התחוללה סוג של ״מלחמה קרה״ בין שוויץ ואנגליה על תואר ״יצואנית השעונים המובילה בעולם״, תואר שבו יזכו השוויצרים באופן סופי בסביבות שנות העשרים של המאה העשרים (1920-1930).

כשוויליאמסון רוכשת את בורן, החברה העסיקה כ-65 עובדים. העבודה במפעל התבססה על מכונות שהופעלו על ידי דוושת רגל, כשרק שנה לאחר מכן, בשנת 1899, המפעל חובר לרשת החשמל והתחיל להשתמש במכונות חשמליות. בשנת 1910 מדווחת וויליאמסון כי המיזם ״הקטן״ שלה (כך מופיע במקור) מייצר 200 אלף שעונים מורכבים, לא רק מנגנונים, מדי שנה.

אנגליה נגד שוויץ 

שנה לאחר הרכישה של סאטר, וויליאמסון רוכש יצרנית שעונים שוויצרית נוספת, הפעם את החברה של אלברט מונטנדון (Albert Montandon) מלה שאו-דה-פונדס. למעשה, וויליאמסון רוכש את המפעל של בורן כדי שהוא יספק לו במיוחד רכיבים כמו צירי הגלגלים וגלגלי שיניים, קפיצים ראשיים ורכיבים למנגנוני הבריחה. הרכיבים הללו מועברים למפעל השעונים של ארינגטון בקובנטרי. בקובנטרי הרכיבים הללו משתלבים בשעונים בעיצוב אנגלי עם פלטות אחוריות שיוצרו באנגליה, שנמכרו אז כשעוני ״מנוף אנגלי״ (English Lever) ו״מנוף אנגלי ללא מפתח״ (Keyless English Lever).

למרות ההצלחה העסקית, וויליאמסון מסתבך באופן בלתי צפוי באותה תקופה. בעקבות העובדה שהוא שילב יותר מדי רכיבים מתוצרת שוויצרית בשעונים שלו, השעונים שלו עמדו בעין הסערה. בשנת 1899, חברת השעונים לנקשייר (Lancashire Watch Company), שסיפקה בעבר שעונים לוויליאמסון, לפני שרכש את החברות השוויצריות, הגישה תביעה כנגד וויליאמסון. התביעה התבססה על חוק סימון הסחורה (Merchandise Marks Act) משנת 1887. לנקשייר מאשימה למעשה את וויליאמסון בהחלת תיאור סחר כוזב על השעונים שלו, שהגיעו למעשה עם צירי גלגלים שוויצריים ועם רכיבים שונים שיוצרו בשוויץ. למעשה, לנקשייר תבעה את וויליאמסון וטענה כי היות והשעונים שלו מכילים רכיבים שוויצריים רבים, הם לא יכולים להיקרא באמת שעונים אנגליים, למרות שהם מורכבים באופן סופי במפעלים בקונבטרי ובבירמינגהאם.

פרסומת של וויליאמסון-בורן. מקור - אתר החברה.
פרסומת של וויליאמסון-בורן. מקור – אתר החברה.

וויליאמסון מחליט לפתור את הביעה בשני שלבים. בשלב הראשון, הוא מייבא מכונות שוויצריות אל אנגליה, כדי שהוא יוכל לייצר את אותם רכיבים שמגיעים משוויץ על אדמת אנגליה. כך למעשה הוא יכול לקרוא לשעונים שלו Made In England. אבל מה עושים עם המפעלים השוויצריים? במקום לסגור אותם, וויליאמסון מחליט לייצר שם שעונים שלמים, תחת המותג BUREN, לייבא אותם לבריטניה ולשווק אותם כשעוני Swiss Made. באותן שנים החברה של וויליאמסון ממשיכה להשקיע בבורן ולפתח אותה כסניף בינלאומי שלה.

מקור השם BUREN

שנות העשרים של המאה העשרים היו זמנים של פריחה ושגשוג עבור החברה. עד לשנת 1923 החברה מעסיקה כ-300 עובדים במפעל בשוויץ והיא מייצרת כ-700 שעונים שלמים ביום. מספר פטנטים נרשמים על שמה של החברה בשוויץ במהלך אותן השנים (1920-1930), כשאחד מהם, פטנט לייצור והתקנה של אבני-חן-ציר (Pivot Jewels) (אבני החן הנמצאות במנגנוני שעונים), נשאר בפועל בשימוש לאורך חלק ניכר משנות הפעילות הנותרות של BUREN. באותן שנים החברה גם מאמצת את השם BUREN ומטביעה אותו על המנגנונים שלה.

אם חשבתם שהבחירה בשם BUREN מגיעה לאחר פרץ פטריוטיות שוויצרי, אתם טועים. למעשה, הבחירה בשם BUREN כשם שיוטבע על המנגנונים של החברה מגיעה מסיבה פשוטה הרבה יותר. השם הזה היה קצר יותר מהשם H. Williamson LTD ולכן היה קל יותר להטביע אותו. באותה תקופה החברה אפילו מייצרת את אחד משעוני הכיס שלה עבור רולקס.

פריץ סוטר-ראץ נשאר חלק מדירקטוריון החברה, עד לשנת 1913. שלוש שנים לאחר פרישתו מדירקטוריון החברה, סוטר מקים חברה חדשה לייצור שעונים, כשהוא קורא לה F. Suter. החברה הזאת הייתה פעילה למשך מספר שנים, אך הפכה גם היא לחלק מדפי ההיסטוריה של עולם השעונים.

כמו יצרניות שעונים רבות, אף אחד לא יודע מתי בדיוק ייצרה Buren את שעון היד הראשון שלה. ככל הנראה, החברה התחילה לייצר שעוני יד מתישהו במהלך שנות העשרים של המאה העשרים. שעוני Buren אלו מופיעים פעמים רבות עם שמות אחרים על לוחות השעונים, אחד מהם הוא השם Imperial. אחת התמונות המוקדמות ביותר של שעון יד של Buren שאפשר למצוא היא של דגם משנות העשרים של המאה העשרים, שיוצר עבור טיפאני. השעון מגיע בגוף העשוי מכסף ויש לו מנגנון עם 15 אבני חן.

הסוף של וויליאמסון ותחיית המתים של BUREN

ביריד העולמי של ברצלונה בשנת 1929 מציגה וויליאמסון שעוני יד רבים, כשבפרסומים שלה היא מתגאה בכך שכל הרכיבים מגיעים ״מייצור עצמי״ (Own Exclusive Construction), עם זאת, בדיעבד יסתבר כי זאת תהיה שירת הברבור של החברה. ההתרסקות של 1929 והשפל הכלכלי הגדול שהגיעו בעקבותיו גבו קורבנות עסקיים מכל רחבי העולם, כשחברת וויליאמסון הייתה אחת מהן, כשהיא נסגרת. עם זאת, המפעל השוויצרי בבורן עבר ארגון מחדש והפך שוב לחברה בבעלות שוויצרית. בשנת 1932 החברה מאמצת רשמית את השם של עיר הולדתה, בורן והיא הופכת ל-Buren Watch Co. S.A. לתפקיד נשיא החברה ממונה ארנסט שטרוק (Ernst Struck), ארנולד שטאופר (Arnold Stauffer) ממונה לסגן הנשיא והנס קוצ׳ר-אשבכר (Hans Kocher-Aeschbacher) ממונה כאחד מחברי ההנהלה. תזכרו את השם הזה, כי אנחנו עוד נחזור אליו והוא יהיה בעל תפקיד משמעותי מאוד בהיסטוריה של החברה.

למה דווקא בורן קמה לתחייה מבין אינספור יצרניות שעונים שוויצריות שנעלמו באותן שנים? ככל הנראה את בורן היה ניתן להציל בגלל המומחיות הטכנית הפנימית שלה. באותן שנים, בורן ייצרה מעל ל-15 מנגנוני אינהאוס שונים, בגדלים שבין 4-1/2 לינה (Lignes) ל-19 לינה.

אבל המומחיות הטכנית הזאת לבדה לא הייתה עוזרת לבורן לשרוד והחברה הייתה זקוקה לישועה פיננסית, שהגיעה ממקור בלתי צפוי – מעבר לאוקיינוס האלטנטי.

BUREN והקטלוג של וורד

כאמור, הישועה הכלכלית של בורן מגיעה מעבר לאוקיינוס, ממקור בלתי צפוי. חברה בשם מונטגומרי וורד (Montgomery Ward) משיקגו, אילינוי שבארצות הברית, החלה לשווק באותן שנים קטלוג הזמנות באמצעות הדואר. אם אתם לא מכירים את המושג, באותן שנים צרכנים רבים בארצות הברית קיבלו קטלוג עם רשימה ארוכה מאוד של מוצרים אותם הם יכלו לרכוש מהקטלוג ולקבל אותם במשלוח באמצעות הדואר אל ביתם. המוצרים בקטלוגים הללו היו במחירים אטרקטיביים יחסית למחירים בשוק, כשחברות רבות שיווקו קטלוגים כאלו. באותן שנים, החל מסוף שנות השלושים של המאה העשרים, בורן הופכת למעשה למותג הבית של וורד עבור שעונים לשוק התקציבי עד הבינוני.

באחד מהקטלוגים של וורד משנת 1938, מציינת החברה כי השעונים של בורן טובים באותה מידה כמו שעונים מתוצרת אמריקאית, כשהם מגיעים בחצי מהמחיר של שעונים אמריקאיים. במהלך מלחמת העולם השנייה השעונים של בורן הוצעו באופן בלעדי בתור שעוני השוק הנמוך-בינוני בקטלוג של וורד, היות ויצרניות השעונים האמריקאיות הצטרפו באותן שנים למאמץ המלחמתי וייצרו כלי נשק ותחמושת. דרך אגב, השעונים המובילים או אם תרצו, היוקרתיים ביותר בקטלוג של וורד באותן שנים, היו שעונים של לא אחרת מאשר פטק פיליפ. אז בפעם הבאה שאתם רואים שעון של פטק פיליפ ואתם חולמים על רשימת ההמתנה שלו, תזכרו שגם את השעונים של החבר היה ניתן לרכוש פעם באמצעות הדואר.

שיתוף הפעולה בין וורד לבורן נמשך עד לשנות השישים, כשבורן הופכת לאחד מעמודי התווך בהכנסות של וורד, כשהיא מתמקמת במקום השלישי בכל הקשור לאחוזי הרווח על המוצרים שלה. וורד טיפלה בכל נושא השיווק, הפרסום והשירות לאחר המכירה. היא הציעה שירותי תיקונים ואפילו מימון כדי שלקוחות הקטלוג יוכלו לרכוש שעונים של בורן בעסקת תשלומים.

בורן אולי לא התקדמה מבחינה טכנולוגית בצורה משמעותית באותן שנים, אבל היא פיצתה על כך בכמויות. על פי ההערכות, בורן מכרה באותן שנים מאות אלפים, אם לא מיליונים, של שעוני יד ושעוני כיס, במהלך התקופה הארוכה שבה השעונים שלה נמכרו באמצעות הקטלוג של וורד.

בקרב חלק מאספני השעונים, התקופה הזאת גרמה לפיחות במעמדה של בורן מבחינה היסטורית, אבל חשוב לציין כי באותה תקופה השעונים של בורן ברמה הבינונית-גבוהה תומחרו במחירים זהים לשעונים של מותגים נחשבים וגדולים יותר באותה תקופה כמו אומגה ולונג׳ין.

BUREN ומנגנונים אוטומטיים

כמו רוב יצרניות השעונים השוויצריות באותן שנים, בורן מחפשת דרך להציע שעון מכאני שלא צריך מתיחה – שעון אוטומטי. כבר בשנת 1943 ניתן למצוא בקטלוג של וורד שעון אוטומטי של בורן, כשדגם אחד של שעוני גברים מופיע בקטלוג ומתואר כ-״שעון נמתח עצמאית יוצא דופן״ (unusual self-winding watch) שנמתח ״עם כל תנועה של פרק כף היד שלך״. המחיר שלו? 27.50 דולרים (כ-473.72 דולרים כיום). עם זאת, מפתיע לגלות כי דווקא השעון הזה היה אחד השעונים הבודדים של בורן עם מנגנון שהגיע מחברה אחרת, במקרה הזה מחברת פלסה (Felsa).

בשנת 1945 בורן מפתחת מנגנון אוטומטי משלה, קליבר 525. מדובר במנגנון מעניין ביותר, שכן הרכיב שמשמש למתיחת המנגנון הוא מטוטלת המובנית באותו המישור של המנגנון עצמו ולא רוטור הממוקם מעל למנגנון, כפי שאנו מכירים כיום. בנוסף, המטוטלת לא הסתובבה עיגול מלא של 360 מעלות, אלא רק 30 מעלות בערך לכל צד.

קליבר 525 של buren. מקור - אתר החברה.
קליבר 525 של buren. מקור – אתר החברה.

העובדה שהמנגנון הזה פעל ושמר על זמן בצורה טובה היא סוג של נס באותה תקופה. למרות שמנגנונים אוטומטיים היו עדיין מוצרי חדש מאוד בעולם השעונים, שיטת הרוטור המסתובב הוכיחה את עצמה היטב באותן שנים כשיטה היעילה ביותר לאספקת כוח מירבי לקפיץ הראשי. אז מה בדיוק חשבה בורן כשתכננה את קליבר 525? למעשה, בורן ניסתה לפתח את המנגנון הרזה ביותר באותה תקופה. ככל הידוע, השעונים שהתבססו על קליבר 525 היו השעונים האוטומטיים הדקים ביותר באותן שנים, כשבורן מנצלת היטב את התכונה הזאת בפרסומים השונים שלה.

אך לצערה של בורן, במרוצת השנים המנגנון הזה התברר כשברירי ופחות יעיל והוא ננטש בסופו של דבר לטובת מערכת מתיחה קונבנציונלית, המבוססת על רוטור. עם זאת, המנגנון הזה סיפק את ההשראה לעיצוב מנגנונים אוטומטיים דקים יותר, עיצוב ששוכלל כעשור מאוחר יותר.

הפטנטים של החברה 

ההתפתחות המשמעותית הבאה באבולוציה של בורן תתרחש בשנת 1954, כאשר הנס קוצ׳ר-אשבכר, שקודם עד אז לתפקיד המעצב הראשי של החברה, החל להגיש בקשות לרישום פטנטים שהניבו מנגנון אוטומטי מהפכני, בשנת 1957.

למעשה, בהשראת העיצוב ״השטוח״ של קליבר 525, קוצ׳ר-אשבכר משלב רוטור בחמישית מהגודל של רוטור קונבציונלי, שהיה מאוחסן באותו מישור כמו שאר רכיבי המנגנון. המנגנון הזה נקרא קליבר 1000, הוא הגיע בעובי של 4.2 מ״מ והוא היה המנגנון האוטומטי השטוח ביותר בזמנו.

קליבר 663 של המילטון או קליבר 1000 למעשה של בורן. מקור - Unwindintime.com.
קליבר 663 של המילטון או קליבר 1000 למעשה של בורן. מקור – Unwindintime.com.

קליבר 1000 עובר מספר איטרציות, שהובילו בסופו של דבר ל-11 וריאציות, שמוספרו בהתאמה עד לקליבר 1008. חלק מהגרסאות הללו שילבו תאריכון, שהוסיף עוד 0.6 מ״מ לעובי של המנגנון. לשם השוואה, מנגנונים אוטומטיים של יצרניות אחרות, שהשתמשו ברוטור קונבנציונלי, הגיעו באותה תקופה בעובי ממוצע של 15 מ״מ (!). המנגנונים של בורן קיבלו את השם “Super Slender״ (סופר דק), כשאספנים רבים מכנים אותם ״סדרת המיקרו-רוטורים״. עד לשנת 1962 העיצוב שוכלל ללא הפסקה, כשהוא נקרא קליבר 1280, שלו העניקה בורן את השם ״Intramatic״ – אינטראמאטיק (מקווים שהשם הזה מוכר לכם, תיכף נזכיר לכם מאיפה הוא מוכר לכם).

סדרת האינטראמטיק תכלול בסופו של דבר את הקליברים 1320, 1321 ו-1322. הם שונים מקליבר 1000 בכך שהם הגיעו עם מסה מתנדנדת מעט גדולה יותר, שחייבה שינויים במנגנוני ההנעה של מחוגי הדקות והשניות.

מנגנוני המיקרו-רוטור של בורן משכו את תשומת ליבן של יצרניות שעונים שונות, שהזמינו אותם מבורן בכמויות של אלפים. בין השמות שהזמינו מבורן את המנגנונים הללו אפשר למצוא את יוניברסל ז׳נבה (Universal Geneve), ששילבה אותם בליין שעוני ה-Polerouter שלה, בולובה (Bulova) ששילבה אותם בליין שעוני ה-Ambassador שלה והמילטון (Hamilton), ששילבה אותם בליין שעוני ה-Thin-O-Matic שלה.

זוכרים ששאלנו אתכם אם השם Intramatic מוכר לכם? מי שמחזיקה בליין שעונים בשם הזה עד היום היא כמובן המילטון. עכשיו תרשו לנו לחזור בחזרה אל שנת 1966. למעשה, באותן שנים, המילטון משתמשת בכל כך הרבה מנגנונים של בורן, שהיא מחליטה לרכוש בסופו של דבר את בורן בשנת 1966. המילטון ממשיכה להשתמש במנגנונים של בורן בשעונים שלה באותן שנים, כשהיא שומרת על השם BUREN בחיים, כסוג של ליין תקציבי, ביחד עם המותג Vantage, אותו רכשה המילטון בשנת 1962.

קליבר 11 

מי שנשאר בהנהגת בורן תחת המילטון הוא הנס קוצ׳ר-אשבכר. לא ברור אם המילטון החזיקה אותו בתפקיד בתור ברירת מחדל, או שמא בחברה הכירו ביכולות של קוצ׳ר-אשבכר, אבל בדיעבד ההחלטה הזאת תתברר כהחלטה מוצלחת מאוד. לקוצ׳ר-אשבכר היה עוד קלף אחד בשרוול, שיהיה למעשה ה-coup-de-grace (המכה האחרונה) ושירת הברבור של בורן ביחד.

באותן שנים, יצרניות שונות ניסו לעצב מנגנון אוטומטי לשעוני כרונוגרף. לאחר שהמנגנון האוטומטי ״הרגיל״ – לשעוני שניים-שלושה מחוגים ״פשוטים״ הושלם לחלוטין באותה תקופה, המירוץ עבר אל תחום שעוני הכרונוגרף האוטומטיים. שחקנית ראשית אחת הייתה זניט, שכפי שאתם בוודאי יודעים, תספק את קליבר אל-פרימרו האגדי שלה במסגרת התחרות הזאת, כשמתחרה נוספת הייתה המילטון. המילטון מחליטה לפרוש מהמירוץ, אבל לא באופן מלא. למעשה, היא מעבירה את פרויקט מנגנון הכרונוגרף האוטומטי לידיו של קוצ׳ר-אשבכר ובורן. קוצ׳ר-אשבכר מחליט לחבור לקבוצת יצרניות השעונים שכללה את ברייטלינג, הויר ו-Leonidas, ביחד עם יצרנית מנגנונים שוויצרית בשם Dubois-Depraz, המייצרת עד היום מנגנוני כרונוגרף ומנגנונים שונים עבור יצרניות שעוני יוקרה שוויצריות.

קליבר 11 עם המיקרו-רוטור. מקור - Monochrome Watches.
קליבר 11 עם המיקרו-רוטור. מקור – Monochrome Watches.

דובואי-דפרה תספק את מודול הכרונוגרף לפרויקט, בעוד שלושת היצרניות האחרות עבדו על שאר מרכיבי המנגנון. שתי הקבוצות (זניט מצד אחד והמילטון-בורן-הויר-ברייטלינג-לאונידס מצד שני) יציגו את מנגנוני הכרונוגרף האוטומטיים שלהן ביריד באזל של שנת 1969, כשהמנגנון של בורן נקרא קליבר 11 והמנגנון של זניט נקרא כמובן האל-פרימרו.

סימן ההיכר של קליבר 11 היה הכתר של השעון, שמוקם בצד שמאל של גוף השעון. הסיבה למיקום הכתר בצד שמאל היא הרצון של החברות המעורבות בפרויקט להפריד אותו מלחצני הכרונוגרף וכך בעצם להקל על התפעול של פונקציות הכרונוגרף של המנגנון. בנוסף, קליבר 11 הגיע עם מיקרו-רוטור, ירושה שהגיעה מבורן וקליבר 1000 שלה. בזניט לעומת זאת בחרו ברוטור בגודל מלא, המסתובב בציר מעל למנגנון השעון. באותה תקופה מציגות החברות גם את קליבר 12, שפעל בקצב של 21,600 ויברציות לשעה, לעומת קליבר 11, שפעל בקצב של 19,800 ויברציות לשעה.

מי שהשתמשה בקליבר 11 יותר מכולן הייתה ללא ספק הויר, ששילבה אותו בליין שעוני הכרונוגרף ה-Autavia שלה, אם כי ניתן למצוא את קליבר 11 גם בשעוני כרונוגרף תחת השם ברייטלינג ואפילו Buren.

שירת הברבור של החברה

קליבר 11 היה למעשה הפרויקט האחרון של בורן. המילטון המשיכה להפעיל את מפעל בורן בשוויץ במשך כשנתיים נוספות, עד לשנת 1971. שנה קודם לכן, בשנת 1970, בורן מציגה את המנגנון האוטומטי האחרון שלה – קליבר 82. קליבר 82 היה מנגנון חדשני ומתקדם. בורן השתמשה במערכת חדשנית של תופים תואמים, הממוקמים משני צידי הגלגל המרכזי ורוטור מרכזי גדול. את קליבר 82 ניתן היה לקבל בקצב של 28,800 ויברציות לשעה או 36,000 ויברציות לשעה. בורן אפילו עשתה ניסויים עם גלגל בריחה שפעל בקצב של 43,200 ויברציות לשעה. עם זאת, המנגנון לא יוצר בכמויות גדולות במיוחד, כשעל פי ההערכות, בין 200 ל-300 שעונים בלבד השתמשו אי פעם בקליבר 82.

תרשים של קליבר 82. מקור - Grail-Watch.
תרשים של קליבר 82. מקור – Grail-Watch.

בשנת 1971 נרכשה המילטון על ידי SSIH, שתהפוך בסופו של דבר לקבוצת סווטש. מספר חודשים לאחר הרכישה של המילטון, חוסל המפעל של בורן בשוויץ. לא ידוע מה עשה קוצ׳ר-אשבכר לאחר סגירתה של בורן, אבל הפעם הבאה שבה אנו שומעים עליו תהיה בשנת 1992. כמחווה אחרונה לחברת השעונים האהובה עליו, שהוא היה למעשה חלק משמעותי ביותר בהיסטוריה שלה, קוצ׳ר-אשבכר מתפנה לכתוב ספר, הכתוב בשוויצרית-גרמנית, המתאר את ההיסטוריה של חברת Buren Watch Co, אותו ספר שהזכרנו בתחילת הכתבה בו מוזכרת השנה 1873 כשנת ההקמה של החברה.

הספר על BUREN של קוצ׳ר-אשבכר. מקור - schweizeruhren.de.
הספר על BUREN של קוצ׳ר-אשבכר. מקור – schweizeruhren.de.

אז זה לא באמת משנה לנו אם הקימו את בורן בשנת 1843 או 1873, ההיסטוריה של החברה מפוארת ועשירה מאוד והיא הייתה חלק חשוב מאוד בהיסטוריה של עולם השעונים, כשכאמור היא סיפקה את הבסיס לאחד ממנגנוני הכרונוגרף האוטומטיים הראשונים בעולם.