בשנתיים האחרונות, כשכתבנו כאן בווטשגורו על בארט וטים גרונפלד, עסקנו בעיקר בדרך שבה הם מנסים להגיע לקהל רחב יותר. המותג Grøne Oldenzaal, שהושק ב־2024, הכניס את השפה העיצובית שלהם לטווח מחירים של כמה אלפי אירו, ועורר אצלנו גם שאלה מעניינת: מה קורה למותג שענות עילית כשהעיצוב המזוהה איתו נעשה נגיש הרבה יותר? ה־Grönefeld 1941 Quadrivium Remontoire Tourbillon, השעון החדש של האחים ההולנדיים, מעניק לשיחה הזאת תפנית מרעננת. פתאום חוזרים לדבר על רמונטואר, טורביון מרחף ומנגנון חדש שנבנה סביב רעיונות שמלווים אותם כבר שנים.

ה־Quadrivium מחבר בין ארבעה מרכיבים מרכזיים ביצירה שלהם: מנגנון כוח קבוע, טורביון, שניות קופצות ותצוגת רזרבת כוח. מבחינתנו, הוא גם הזדמנות להיזכר מדוע האחים גרונפלד הפכו לשם שמקבל יחס מיוחד כל כך בקרב אספנים. את היכולת הזאת קל קצת לשכוח כשהדיון עובר למנגנונים מסחריים ולשעונים נגישים, אבל היא הייתה שם הרבה לפני Grøne וממשיכה להתפתח לצידו. כדי להבין מה הופך את השעון החדש למעניין, כדאי לחזור קודם לאולדנזאל, העיר ההולנדית הקטנה שבה התחיל הסיפור המשפחתי, ומשם לעקוב אחרי הדרך שהובילה את שני האחים אל כמה מהמנגנונים המרתקים בשענות העצמאית.

מאולדנזאל לשווייץ ובחזרה

ההיסטוריה של משפחת גרונפלד בשענות מתחילה ב־1912, כאשר יוהאן גרונפלד החל את דרכו המקצועית באולדנזאל שבמזרח הולנד. הסדנה והחנות המשפחתית פעלו בקרבת בזיליקת סנט פלכלמוס, ויוהאן טיפל גם במנגנון שעון המגדל שלה. בנו, יוזף, המוכר בשם שף, המשיך במקצוע ובהמשך קיבל לידיו גם את האחריות לשעון הכנסייה.

הסבא יוהאן גרונפלד
הסבא יוהאן גרונפלד

בארט וטים גדלו לתוך הסביבה הזאת, שבה תיקון שעונים ומפגש יומיומי עם מנגנונים היו חלק מהחיים. כשאנחנו פוגשים היום את המותג Grönefeld, אנחנו פוגשים למעשה את הדור השלישי של מסורת משפחתית ארוכה. לשעון המגדל יש חשיבות ממשית בסיפור הזה: מנגנון הרמונטואר שהותקן בו נועד להתמודד עם העברת הכוח לתצוגה הגדולה. מחוג הדקות שלו התקדם בקפיצות של חצי דקה, פעולה שסייעה גם לשבור קרח שעלול היה להצטבר עליו בחורף. כך, שנים לפני שהאחים הכניסו רמונטואר לשעון יד, אותו רעיון כבר היה חלק מהנוף המקצועי המשפחתי.

האחים גרונפלד - בארט (משלב ידיים) וטים
האחים גרונפלד – בארט (משלב ידיים) וטים

בארט, יליד 1969, וטים, יליד 1972, רכשו תחילה הכשרה מקצועית בהולנד ובהמשך הגיעו לשווייץ. בארט למד ב־WOSTEP בנשאטל, עבד תקופה אצל Asprey בלונדון וחזר ללימודים שהתמקדו בשעונים מורכבים. בהמשך הצטרף ל־Renaud et Papi בלה לוקלה, ואחריו הגיע גם טים. השמות של בתי הספר והמעסיקים חשובים כאן, משום שהם מסבירים את הרקע שממנו צמח המותג: לצד המסורת המשפחתית, האחים צברו ניסיון מעשי בעולם של קומפליקציות גבוהות, בסביבה שבה כל חלק קטן נדרש להשתלב במערכת מורכבת ותובענית.

האחים גרונפלד
האחים גרונפלד

גם תחומי ההתמחות שלהם התגבשו באותן שנים. בארט עסק בין היתר במנגנוני צלצול ובקומפליקציות מורכבות, בעוד טים התמקד בטורביונים, במנגנוני בריחה ובדיוק הפעולה. הכינויים שקיבלו, Ding-Dong ו־Tick-Tock בהתאמה, מתארים יפה את חלוקת העבודה הזאת. ב־1998 חזרו השניים לאולדנזאל והקימו את פעילות השענות שלהם לצד העסק המשפחתי. עשור נוסף חלף עד שהציגו שעון הנושא את שמם, אבל הבחירה לשוב הביתה כבר קבעה חלק מהזהות של Grönefeld: ידע שנרכש בשווייץ, עם מרכז יצירה ושורשים שנותרו הולנדיים מאוד.

החנות המשפחתית
החנות המשפחתית

המוניטין נבנה דרך המנגנונים

השעון הראשון שנשא את השם Grönefeld הוצג ב־2008 ונקרא GTM-06. הוא שילב טורביון ומינוט ריפיטר, פתיחה שאפתנית במיוחד למותג עצמאי צעיר. ריפיטר דקות, למי שלא שמע על המושג, הוא מנגנון שמשמיע לפי דרישה את השעה באמצעות צלצולים, ומשלב בתוכו אתגרים מכניים ואקוסטיים. הבחירה להתחיל בשילוב כזה התאימה היטב לניסיון שהביאו האחים מהקריירה שלהם. כבר בשעון הבכורה אפשר היה להבין שהם מעוניינים לבנות לעצמם מקום דרך פתרונות הורולוגיים מורכבים.

ה- GTM-06 של האחים גרונפלד
ה- GTM-06 של האחים גרונפלד

ב־2010 הגיע ה־One Hertz, שהפך את השניות הקופצות לאחד מסימני ההיכר שלהם. הרעיון שלו משעשע גם היום: להשקיע במנגנון מכני מתוחכם כדי שמחוג השניות יתקדם בקפיצות של שנייה שלמה, תנועה שרוב האנשים מקשרים דווקא למנגנוני קוורץ. אחריו הגיע ב־2014 ה־Parallax Tourbillon, שזכה בפרס הטורביון בתחרות GPHG. שני הדגמים הבהירו את תחומי העניין של האחים: הדרך שבה המנגנון מווסת את פעולתו, האופן שבו הוא מציג את הזמן והאפשרות להפוך את התהליך הזה לחלק מהחוויה החזותית.

ה-One Hertz
ה-One Hertz

ב־2016 הצטרף ה־1941 Remontoire, עם מנגנון כוח קבוע הנטען מחדש בכל שמונה שניות וזכייה בפרס שעון הגברים של GPHG. המספר 1941 מציין את שנת לידתו של אביהם, והדגם הציג גם את עיצוב הגוף שהפך לבסיס מרכזי בקולקציה. ב־2018 הגיע ה־Principia האוטומטי, וב־2022 ה־Grönograaf, הכרונוגרף שזכה בפרס הכרונוגרף של GPHG. כך נבנה בהדרגה קטלוג שבו אפשר לזהות קשר ברור בין הדגמים: סקרנות מכנית, טיפול מוקפד בתנועת הרכיבים וגימור שמעניק למנגנון נוכחות חזקה לא פחות מזו של הלוח.

ה-1941 Remontoire
ה-1941 Remontoire

שלוש הזכיות בשווייץ, בשלוש קטגוריות שונות, ממחישות גם את רוחב היכולת שלהם. הקטלוג התרחב מטורביונים וריפיטרים אל שעון אוטומטי ואל כרונוגרף, ובכל שלב נוצרה הזדמנות לראות כיצד האחים מתייחסים לסוג אחר של מנגנון. זאת התפתחות שעוזרת להבין מדוע השם שלהם מעורר עניין גם כשמדובר בהשקה שאינה מציגה קומפליקציה חדשה לחלוטין.

ואז הגיע Grøne

על הרקע הזה, ההשקה של Grøne Oldenzaal ב־2024 הייתה מסקרנת במיוחד. האחים הסבירו שהמחירים והייצור המצומצם של Grönefeld מרחיקים את השעונים שלהם גם מאנשים קרובים, ובהם חברים, בני משפחה ושענים שעובדים איתם. באתר Grøne הם מתארים יכולת ייצור של כ־70 עד 80 שעוני Grönefeld בשנה, היקף שממחיש את מגבלות הסדנה. המותג הנוסף נועד לפתוח דלת לקהל רחב יותר, ולתת גם לדור צעיר של אספנים אפשרות לענוד שעון שהם עיצבו. במקרה שלהם, הפער בין מי שאוהב את השעונים לבין מי שיכול לרכוש אותם הפך לנקודת המוצא של פרויקט נוסף.

ה־Manueel One הראשון הוצע במחיר של 2,150 אירו לפני מסים, ומאז הכרנו בווטשגורו גם את ה־Moment Meter ואת ה־Horologium. אפשר להבין את המשיכה: חלק גדול מהאופי העיצובי של האחים מופיע פתאום בשעונים שמחירם נמצא בעולם אחר. במקביל, הדמיון החזותי בין הקולקציות מעלה שאלה לגיטימית בנוגע למרחק הרצוי בין שני מותגים שפונים לקהלים שונים כל כך.

בעינינו, ה־Quadrivium מוסיף לשיחה הזאת את החלק שהיה חסר בה לאחרונה. הוא מאפשר לבחון מחדש את Grönefeld דרך מה שמתרחש בתוך השעון, ואת היכולת של האחים לפתח מכניקה שיש לה אופי מזוהה משלה. הקיום של Grøne לצד הפעילות הזאת מעניין יותר מהסיפור על שענים שפשוט החליטו לייצר שעונים זולים: מדובר בשני ערוצים של אותה יצירתיות, עם רמות שונות מאוד של מורכבות, עבודת יד ומחיר.

ארבעה רעיונות, מנגנון חדש אחד

השם Quadrivium מגיע מארבע הדיסציפלינות שנלמדו יחד במסגרת המסורת הקלאסית: אריתמטיקה, גאומטריה, מוזיקה ואסטרונומיה. אצל גרונפלד הוא מתייחס לארבעת המרכיבים המכניים המרכזיים בשעון. הבחירה בשם מתאימה לפרויקט שמנסה לחבר תחומים מוכרים לכדי מערכת אחת, וגם מסבירה מדוע קל לראות בו מעין ריכוז של הרעיונות הבולטים מההיסטוריה של המותג.

עם זאת, ה־Quadrivium מבוסס על מנגנון חדש שפותח במיוחד עבורו. המשמעות מעניינת יותר מהוספת טורביון לשעון קיים: צריך לתכנן יחד את אספקת האנרגיה, את פעולת מערכת הוויסות ואת הנעת התצוגות, ולמצוא לכל אלה מקום בתוך גוף שעון לביש. האחים הציגו הצצה מוקדמת לשעון במהלך Watches and Wonders באפריל 2026, ובספטמבר נחשף הדגם באופן רשמי. התוצאה שומרת על קשר ברור לשעונים הקודמים, אבל מציעה שילוב שלא היה עד כה בקולקציה.

דווקא הבחירה ברעיונות שכבר מזוהים איתם מעניקה לפרויקט הקשר ברור. אפשר לזהות את השניות של ה־One Hertz, את העיסוק בטורביון של ה־Parallax ואת אספקת הכוח של ה־Remontoire, ואז לבדוק כיצד כל אלה משתלבים בשעון החדש. עבור מי שעוקב אחר המותג, יש כאן גם התפתחות וגם הזדמנות להשוות בין פתרונות שנולדו בזמנים שונים.

מורכבות בתוך גוף של 40 מ״מ

ה־Quadrivium ממשיך את שפת הגוף של סדרת 1941, עם קוטר של 40 מ״מ ועובי של 11.3 מ״מ. אלה ממדים מאופקים למדי ביחס למה שמתרחש בתוכו. הגוף מפוסל, הבזל קעור והרגליים מתעקלות באופן שמעניק לשעון מראה רך יחסית למורכבותו. שתי המתכות שנבחרו הן טנטלום ופלטינה, כך שמדובר בשעון בעל נוכחות גם כשהמידות עצמן נשארות מתונות.

המותג מציין משקל כולל, עם רצועה ואבזם, של כ־108 גרם בטנטלום וכ־120 גרם בפלטינה. הבחירה בין שתי הגרסאות תשפיע לכן גם על התחושה על פרק היד. בהתחשב במחיר ובאופי השעון, סביר שההחלטה תתחיל בטעם האישי של האספן, אבל נעים לראות שהמורכבות לא חייבה את האחים להגדיל מאוד את הגוף.

Grönefeld 1941 Quadrivium
Grönefeld 1941 Quadrivium

הלוח מדגים היטב את היכולת של האחים לבנות קומפוזיציה לא סימטרית שקל להתמצא בה. תצוגת השעות והדקות נמצאת בשעה שתיים, מד רזרבת הכוח בשעה עשר, ווסת הרמונטואר בשעה תשע והטורביון בשעה שש. מחוג השניות הארוך עובר במרכז ומקשר בין האזורים. החלוקה הזאת מעניקה לכל רכיב שטח משלו, ומאפשרת לעין לעבור מקריאת השעה להתבוננות במכניקה בלי ללכת לאיבוד בתוך הלוח.

Grönefeld 1941 Quadrivium
Grönefeld 1941 Quadrivium

הרקע בגוון חול חמים מקבל מרקם גרגרי עדין. מולו מופיעים אלמנטים מפלדת אל־חלד עם פאזות בגימור ידני, אינדקסים מזהב לבן ומחוגי פלדה שהוכחלו בחימום. חלק גדול מהעניין מגיע מהמפגש בין המשטחים: אזורים מחוספסים בעדינות, קצוות שמחזירים אור וחלקים שנראים כאילו הונחו בשכבות מעל הלוח. בעינינו, התוצאה מצליחה להעניק לתצוגה עומק גם בלי לחשוף את המנגנון כולו. לפי המותג, יוצעו חמישה צבעי בסיס ללוח.

הרמונטואר: לשלוט באופן שבו האנרגיה מגיעה למנגנון

כדי להבין את הרמונטואר, כדאי להתחיל בקפיץ הראשי. אחרי מתיחה הוא אוגר אנרגיה שמניעה את השעון, אבל המומנט שהוא מוסר משתנה ככל שהוא נפרק. השינוי הזה יכול להשפיע על משרעת התנודה של גלגל האיזון ובהמשך גם על קצב פעולת המנגנון. זה אחד האתגרים הוותיקים בשענות מכנית: לשמור על תנאי פעולה יציבים לאורך רזרבת הכוח.

המנגנון המרהיב בגב השעון
המנגנון המרהיב בגב השעון

רמונטואר מוסיף בדרך למנגנון הבריחה מאגר אנרגיה קטן, בדמות קפיץ משני שנטען מחדש בפרקי זמן קבועים. כך אפשר להזין את מערכת הוויסות באופן אחיד יותר, תוך צמצום ההשפעה של השינויים בקפיץ הראשי. ב־Quadrivium מחזור הטעינה מתרחש בכל 7.5 שניות. בין הטעינות הקפיץ המשני ממשיך למסור אנרגיה למנגנון הבריחה; המספר הזה מתאר את מרווח הטעינה, ולא הפסקות בפעולת השעון. ההבחנה הזאת חשובה גם כשמדברים על רזרבת כוח: משך הפעולה הכולל מתאר כמה זמן השעון יכול לפעול לאחר מתיחה, ואילו הרמונטואר עוסק באופן שבו האנרגיה נמסרת במהלך הפעולה. אלה שני נתונים שונים, שעוזרים לבחון את המנגנון מעבר למספר השעות המופיע במפרט.

ה-Grönefeld 1941 Quadrivium
ה-Grönefeld 1941 Quadrivium

הווסת החשוף בשעה תשע הופך את התהליך לתנועה שאפשר לראות על הלוח. למי שראה את ה־1941 Remontoire, זאת תהיה אחת הנקודות המזוהות ביותר בשעון החדש. יש כאן גם קשר משפחתי יפה: שעון המגדל שטופל בידי הסב והאב השתמש בעצמו במנגנון רמונטואר. שם הוא סייע להתמודד עם דרישות הכוח של שעון גדול, ואילו בשעון היד הרעיון מגויס לשמירה על יציבות פעולת המנגנון. זאת דוגמה טובה לאופן שבו זיכרון מקצועי הופך אצל האחים לפתרון מכני ממשי.

טורביון מרחף ושניות שקופצות

בשעה שש נמצא טורביון מרחף המשלים סיבוב בדקה. הכלוב שלו עשוי פלדה, והמבנה המרחף משאיר את החזית פתוחה להתבוננות. המיקום הנמוך בלוח והעובדה שהוא מורם מעל סביבתו מעניקים לו תפקיד מרכזי במראה השעון, אבל השילוב עם הרמונטואר הוא שהופך אותו למעניין במיוחד מבחינה מכנית.

הטורביון נולד כדי לצמצם שגיאות קצב הקשורות להשפעת כוח הכבידה במנחים שונים, באמצעות סיבוב של מערכת הוויסות בתוך כלוב. הרמונטואר מטפל בשאלה אחרת, הנוגעת לאחידות אספקת האנרגיה. החיבור ביניהם מרכז בשעון אחד שני ניסיונות לטפל בגורמים שמשפיעים על פעולתו של מנגנון מכני. גם בלי להיכנס לחישובי דיוק, אפשר להבין מדוע השילוב הזה מתאים כל כך לאחים שעסקו לאורך הקריירה שלהם גם בטורביונים וגם במנגנוני כוח קבוע.

ה-Grönefeld 1941 Quadrivium
ה-Grönefeld 1941 Quadrivium

מעל כל אלה נע מחוג שניות מרכזי שמתקדם בקפיצות של שנייה שלמה. זאת קומפליקציית השניות המתות, או השניות הקופצות, שכבר פגשנו אצל גרונפלד ב־One Hertz. מבחינת הקריאה, המחוג מצביע בכל רגע על שנייה מוגדרת. מבחינת חוויית ההתבוננות, הוא מוסיף לשעון קצב שונה מזה של הטורביון ומחזור הרמונטואר. שלוש התנועות מתקיימות יחד, וכל אחת מהן מספרת משהו אחר על הדרך שבה השעון מודד ומציג זמן. זה גם אחד המקרים שבהם כדאי לצפות בשעון בתנועה: צילום מאפשר להתרשם מהפרופורציות ומהגימורים, אבל הקצב של המחוג, הכלוב והווסת מעניק ללוח אופי שקשה להעביר בתמונה בודדת. כל אחד מהאלמנטים מקבל רגע משלו, והתצוגה נעשית מעניינת יותר ככל שמבינים מה מפעיל אותו.

חשוב להבין שקפיצת המחוג אינה מחייבת את גלגל האיזון לפעול בתדירות של תנודה אחת בשנייה. מנגנון ייעודי מאפשר לתצוגה להתקדם בצעדים של שנייה, בזמן שמערכת הוויסות ממשיכה לפעול בתדר הרגיל שלה. במקרה הזה התדר הוא 3 הרץ. ב־Quadrivium קיימת גם עצירת שניות בנקודת ה־60, פרט שימושי למי שרוצה לסנכרן את השעון. אחרי כל המאמץ שהושקע בטיפול בקצב ובאנרגיה, טוב לראות שגם פעולת כיוון השעה מקבלת תשומת לב.

קליבר G-09 והצד שכדאי להפוך אליו את השעון

דרך גב הספיר נחשף קליבר G-09 במתיחה ידנית, המורכב מ־473 חלקים וכולל 49 אבני חן. שני בתי קפיץ מסודרים על אותו ציר ומחוברים בטור, ורזרבת הכוח עומדת על 50 שעות. על הנייר, המספר האחרון עשוי להיראות צנוע למי שהתרגל לשפוט מנגנונים בעיקר לפי משך הפעולה שלהם. כאן כדאי להביט במכלול: המנגנון נדרש לשרת מערכת מכנית מורכבת, והבחירה בשני בתי קפיץ משתלבת בטיפול הכולל באספקת האנרגיה.

Grönefeld 1941 Quadrivium
Grönefeld 1941 Quadrivium

גם בצד הזה אפשר לזהות מיד את גרונפלד. הגשרים מפלדת אל־חלד, הצורות הנפרדות שלהם והמפגש בין גימורים שונים יוצרים מראה שונה מאוד מזה של מנגנון המכוסה בגשר גדול ואחיד. העין יכולה לעקוב אחרי חלק מהגלגלים ולעבור בין נקודות העיגון, האבנים והמשטחים המלוטשים. זאת ארכיטקטורה שמזמינה התבוננות ממושכת, משום שהגימור והמבנה המכני משתלבים בה זה בזה. גשרי המותג שואבים השראה גם מחזיתות הבתים ההולנדיים המסורתיים, קשר אדריכלי שמכניס את המוצא של האחים אל תוך המנגנון. בשעון שהחזית שלו מוקדשת לתנועות ולתצוגות, הגב מציע חוויה אחרת: אפשר להתעכב על חלקים קטנים, לעקוב אחר קווי המתאר שלהם ולהתרשם מהאופן שבו האור משתנה על כל משטח.

המנגנון המרהיב
המנגנון המרהיב

הפאזות המלוטשות, המשטחים במרקם עדין והאבנים המשובצות בחלקן בשאטונים מזהב מעניקים למנגנון את האופי העשיר שמצפים למצוא ברמה הזאת. עבודת הגימור חשובה במיוחד בשעון כזה, מפני שהיא קובעת כיצד ייראה כל אחד מהחלקים שנחשפים לעין. מספר הרכיבים לבדו לא מספר לנו עד כמה מנגנון מוצלח או יפה; המפגש ביניהם הוא שמעניק לו זהות.

כמה זה עולה לנו?

מהדורת ה־Premiere Edition בטנטלום תיוצר ב־28 יחידות ומחירה 280 אלף אירו לפני מסים. לצידה מתוכננת מהדורת פלטינה של 28 יחידות נוספות, במחיר של 310 אלף אירו לפני מסים. אספקת מהדורת הטנטלום צפויה להתחיל ב־2027.

אלה מחירים שמחזירים אותנו מיד לקנה המידה של Grönefeld. מי שפגש את האחים לאחרונה דרך השעונים הנגישים של Grøne מקבל כאן תמונה רחבה יותר (או אם תרצו – יקרה הרבה יותר) של הפעילות שלהם. עבור רובנו ה־Quadrivium יישאר שעון שמתבוננים בו בתמונות ובסרטונים, אבל גם מהמקום הזה יש הרבה מה ללמוד ממנו והרבה ממה ליהנות.

השורה התחתונה

ה־Grönefeld 1941 Quadrivium מרכז בשעון אחד כמה מהרעיונות שבנו את המוניטין של בארט וטים: טיפול באספקת האנרגיה, טורביון, שניות קופצות וגימור בעל אופי ברור. אנחנו אוהבים את האפשרות לפגוש את העיצוב שלהם גם דרך Grøne, אבל כאן אפשר לראות היטב את העומק המקצועי שמאחוריו. בעינינו, זאת תזכורת מצוינת לכך שמאחורי שני המותגים עומדים קודם כול שני שענים יוצאי דופן, שהמכניקה ממשיכה לעניין אותם הרבה מעבר לשאלה כמה שעונים אפשר למכור.

למידע נוסף על השעון באתר של האחים גרונפלד.