חברת IWC (בשמה המלא – International Watch Company), שמוכרת לחובבים רבים בארץ בשם ‘שפהאוזן’, הינה יצרנית שעונים שוויצרית עם שורשים אמריקאיים. החברה הוקמה בשנת 1868, ע”י פלורנטין אריוסטו ג’ונס, שהיה בזמנו המנהל של יצרן שעונים אמריקאי – E. Howard & Co, אחד היצרנים המובילים בארה”ב באותן השנים. ג’ונס החליט להקים את IWC ע”מ לשלב בין היכולות הגבוהות של ענף השענות בשוויץ לבין החדשנות של ענף השענות האמריקאי. בסיסה של החברה בעיר שפהאוזן שבשוויץ, וכיום החברה נמצאת בבעלות תאגיד ריצ’מונט. זהו סיפורו של ה-IWC פורטגז – האייקון השוויצרי-פורטוגזי.

הפורטוגז הוא אחד השעונים המוכרים של IWC. קייס גדול ומרשים, לוח נקי מקופליקציות (ברוב הדגמים), מחוגים דקים, אלו הם רק חלק מהדברים שהופכים את הדגם לאייקוני. אז איך בעצם השעון הזה קיבל את מעמדו ?

הדגם הראשון של הפורטוגז הוצג בשנת 1939. את הרעיון לדגם הציגו שני אנשי עסקים פורטוגזיים (ומכאן שמו של הדגם) ל-IWC במהלך שנות ה 30, כאשר הדרישות שהעלו היו דיוק גבוה ואמינות גבוהה. ההחלטה ב-IWC הייתה להשתמש במנגנון של שעון כיס, ה-74 קליבר, מנגנון שהוכיח זה מכבר את אמינותו ודיוקו הגבוה. הכתר במנגנון היה מימין ללוח, בדיוק כמו הנהוג בשעוני יד באותן השנים, ונדרשו מספר שינויים לצורך התאמתו לשעוני יד.

IWC פורטוגז רפרנס 325
IWC פורטוגז רפרנס 325 (מקור: DreamChrono)

לשעון החדש, בתחילה, לא היה כלל שם לדגם או מספר רפרנס. על יחידות מסויימות מאוד של הדגם, נחרט “Mod. 228” על חלקו הפנימי של גב הקייס, ואלו נחשבים כפורטוגזים הראשונים והנדירים ביותר. הפוטרוגז הרשמי, שהוצג בהמשך, היה חריג מאוד בנוף השוויצרי. כבר ראינו את הקלטרבה של פטק פיליפ, שעוצב בהשראת הבאוהאוס, בגדלים זעירים באופן יחסי – כאן המצב היה הפוך לחלוטין. הפורטוגז הראשון, שהוצג ב 1939, היה בקוטר 42 מ”מ – קוטר עצום מימדים ביחס לכל דבר אחר שהיה קיים באותן השנים (הקוטר הפפולרי באותן שנים היה 33 מ”מ ומטה). בענף שכולו נוטה לכיוון של שענות מינימליסטית, הפורטוגז הראשון היוה סמן ימני בכל הנוגע לנון-קונפורמיות של היצרן. רפרנס 325 היה למעשה הפורטוגז הראשון, ובאופן מעניין – דווקא רפרנס זה מעולם לא הוצג בשום קטלוג של IWC במהלך שנותיו הראשונות.

עיקרי עיצובו של הפורטוגז היו, כאמור, קייס עצום בגודלו יחסית לאותן שנים, ספרות רגילות, מחוגי-נוצה, בזל דקיק (שתרם את חלקו ברושם שהשעון עצום) ותת-חוגה נפרדת לשניות בשעה 6. כיאה לכל ענף השענות, הפורטוגז הוצג בוריאציות רבות של צבעים, סוגי לוחות, חומרים (פלדת אל חלד, זהב…), אך השעון שמר על הקווים העיקריים של הדגם הראשון שהוצג. במהלך שנות ה 40 וה-50, IWC החליפה את מנגנון הקליבר 74 בדגם משודרג – הקליבר 98, מנגנון שעבר שינויים והתאמות בהתאם לרוח התקופה.

פורטוגז 325 קליבר 98
IWC פורטוגז רפרנס 325 עם קליבר 98 המשודרג (מקור: Time and Watches)

משבר הקוורץ, שהחל להתפתח בסוף שנות ה 60 ותחילת שנות ה-70, השפיע גם על IWC, אך לא ישירות על הפורטוגז. החברה המשיכה להציג את הליין עם מנגנוני מתיחה ידנית, ולאחר מכן מנגנונים אוטומטיים, כאשר בתחילת שנות ה-70 החלה למכור וריאציה שכונתה German Edition. השעון, שנמכר בעיקר בגרמניה (ומכאן שמו), הונע על ידי מנגנון קליבר 982 (אבולוציה של הקליבר 98) בעל בולם זעזועים, ונמכר בין השנים 1970-1981 במספר וריאציות. הדגם כונה גם  Missing Ink.

IWC German edition - השעון עוטר בעיצוב מעט שונה מהפורטוגז הרגילים
IWC German edition – השעון עוטר בעיצוב מעט שונה מהפורטוגז הרגילים, ובמחוגים ייחודיים (מקור: אתר IWC הרשמי)

למרות שמשבר הקוורץ לא השפיע באופן ישיר על הדגם, הפורטוגז נמכר בהיקפים מזעריים ביחס לעלויות הייצור שלו. 371 יחידות של הפורטוגז, בוריאציות שונות, שהונעו על ידי הקליבר 98, ומאוחר יותר על ידי הקליבר 982, נמכרו. עלייה חדה במחירי הזהב גם היא לא תרמה להצלחת הדגם, ובמהלך שנות ה80 נראה היה שסופו של הפורטוגז הולך וקרב.

חבל ההצלה של סדרת הפורטוגז הגיע בתחילת שנות ה90. קורט קלאוס, אחד השענים האגדיים של שוויץ, עבד באותן שנים ב-*WC והיה אחראי לכמה מהקומפליקציות שאכלסו דגמים אחרים של החברה (כינויו של קלאוס היה ‘האיינשטיין משפהאוזן’). אורח שביקר בסדנא של קלאוס, ענד על ידו את אחד מראשוני הפורטוגז, רפרנס 325 משנות ה-40. קלאוס וחבריו לעבודה התאספו סביב השעון, והגיעו להחלטה – “מדובר ביצירת אומנות, והיא חייבת להמשיך להתקיים”.

קורט קלאוס – האיש שהציל את הפורטוגז (מקור: Revolution Watch)

על המשך חייה של סדרת הפורטוגז, בחלק ב’ שיפורסם ביום שני הקרוב.