TAG Heuer Monaco Evergraph: טאג הויר ממציאה מחדש את הכרונוגרף?
- 17 דק קריאה
by 0
by 0אם תשאלו חובב שעונים ממוצע מהן הקומפליקציות הנפוצות ביותר בעולם השעונים, סביר להניח שאחרי תצוגת תאריך הוא יציין את הכרונוגרף. קשה לחשוב על יצרנית שעונים גדולה שלא מציעה מספר שעוני כרונוגרף בקולקציות שלה, כשאצל יצרניות כמו אומגה, ברייטלינג, זניט וכמובן טאג הויר, הכרונוגרף הפך לחלק בלתי נפרד מהזהות של המותג. על פניו, מדובר בקומפליקציה פשוטה יחסית להבנה. לוחצים על לחצן אחד והמחוג המרכזי מתחיל לנוע. לוחצים עליו פעם נוספת והמדידה נעצרת. לחיצה על הלחצן השני מחזירה את המחוגים לנקודת האפס. שלוש פעולות פשוטות שכל אחד יכול להבין בתוך מספר שניות, גם אם זאת הפעם הראשונה שבה הוא מחזיק שעון כרונוגרף.
אבל מתחת ללוח מתרחשת אחת הפעולות המורכבות ביותר בעולם השעונים המכאניים. מאחורי כל לחיצה על אחד מלחצני הכרונוגרף נמצאת מערכת של מנופים, קפיצים, גלגלים, פטישים, זיזים (Cams) ומצמדים, שצריכים לפעול ברגע הנכון, בעוצמה הנכונה ובסדר הנכון. סטייה קטנה במיקום של מנוף, שינוי קל בעוצמתו של קפיץ או חוסר התאמה בין שני רכיבים יכולים לגרום למחוג לקפוץ בתחילת המדידה, לעצירה לא מדויקת או לאיפוס שלא מחזיר את כל המחוגים למקומם.
למרות שעברו כבר יותר ממאה שנים של פיתוח ושכלול של הכרונוגרף המכאני, הארכיטקטורה הבסיסית שלו נותרה דומה להפליא. יצרניות שעונים שיפרו את צורת השיניים בגלגלים, את מבנה המצמדים, את הגימור של המנופים ואת הדיוק של פטישי האיפוס, אבל במרבית המקרים הן עדיין משתמשות באותם עקרונות מכאניים בסיסיים. אבל מי שרוצה לשנות את כל זה היא טאג הויר, שהציגה בתערוכת Watches and Wonders 2026 את ה-Monaco Evergraph, שעון שלא מנסה רק לשפר את הכרונוגרף המסורתי, אלא לשאול שאלה הרבה יותר מעניינת: האם אפשר לבצע את אותן פעולות באמצעות פחות חלקים נעים, פחות חיכוך ופחות נקודות שחיקה?
התשובה של טאג הויר נמצאת בקליבר TH80-00, מנגנון כרונוגרף חדש שמשתמש בשני רכיבים גמישים ודו-יציבים כדי לשלוט בהפעלה, בעצירה ובאיפוס של הכרונוגרף. במקום מערך מסורתי של מנופים, קפיצים וגלגל עמודים, חלק מהפעולות מתבצעות באמצעות רכיבים שמתכופפים בצורה מבוקרת וקופצים בין שני מצבים יציבים. במילים אחרות, טאג הויר לא רק השיקה מונקו חדש, אלא מציעה דרך שונה לבנות את אחת הקומפליקציות המוכרות ביותר בעולם השעונים. מוזמנים להכיר אותה ביחד איתנו.
למה כרונוגרף הוא מנגנון מורכב כל כך?
כדי להבין את החשיבות של ה-Monaco Evergraph, כדאי להבין קודם מה מתרחש בכרונוגרף רגיל. מנגנון השעון ממשיך למדוד את הזמן באופן קבוע, בין אם הכרונוגרף פועל ובין אם לא. כאשר אנו לוחצים על לחצן ההפעלה, צריך לחבר את מערכת הכרונוגרף אל רכבת הגלגלים של השעון, כדי להעביר אליה כוח ולהתחיל את המדידה. החיבור הזה חייב להתבצע במהירות ובדיוק. אם הוא מתרחש בצורה אגרסיבית מדי, מחוג הכרונוגרף עלול לקפוץ קדימה. אם החיבור אינו מלא, המחוג יכול לגמגם או שהכרונוגרף עלול להשפיע על הדיוק של השעון כולו. לאחר מכן, כאשר אנו עוצרים את המדידה, המנגנון צריך לנתק או לעצור את מערכת הכרונוגרף באופן מיידי ולשמור את המחוגים בדיוק במקום שבו נעצרו.
הפעולה המורכבת ביותר מגיעה דווקא בשלב שנראה הפשוט מכולם, האיפוס. מחוג השניות המרכזי ומונה הדקות נמצאים כמעט תמיד במיקומים שונים. המנגנון צריך להחזיר את שניהם לאפס באותו רגע, בלי קשר למיקום שבו נעצר כל אחד מהם.
במרבית הכרונוגרפים, לכל אחד מהמחוגים מחובר קאם (זיז) בצורת לב. כאשר לוחצים על לחצן האיפוס, פטיש יורד על הקאמים ומסובב אותם עד שהחלק הנמוך ביותר של צורת הלב מתיישר מול הפטיש. היות שהמחוג מחובר לקאם, הוא חוזר ביחד איתו לנקודת האפס. זה נשמע פשוט, אבל הפטיש צריך לפגוע בשני הקאמים בעוצמה מספקת, תוך התמודדות עם העובדה שהם נמצאים בזוויות שונות. אם צד אחד של הפטיש פוגש את הקאם שלו לפני הצד השני, עלול להיווצר מצב שבו אחד המחוגים חוזר לאפס והשני נעצר מעט לפניו או אחריו.
לאורך השנים פותחו פתרונות שונים לבעיה הזאת, ביניהם פטישים בעלי צירים נוספים, פטישים ליניאריים ומערכות שמאפשרות התאמה מסוימת בין נקודות המגע. כל אחד מהפתרונות הללו יכול לעבוד היטב, אבל כמעט תמיד הוא מוסיף חלקים, נקודות חיבור, קפיצים או אזורים שדורשים כוונון וסיכה. אם תרצו, הכרונוגרף אינו בעיה הנדסית אחת, אלא אוסף של בעיות קטנות שתלויות זו בזו. זאת גם אחת הסיבות לכך שפיתוח מנגנון כרונוגרף חדש נחשב למשימה מורכבת ויקרה כל כך, אפילו עבור יצרניות שעונים מנוסות.
מהו מנגנון גמיש?
החידוש או המונח המרכזי בסיפור של ה-Evergraph הוא Compliant Mechanism. בתרגום חופשי אפשר לקרוא לו מנגנון גמיש או מנגנון קומפליאנטי. בניגוד למנגנון מכאני רגיל, שבו חלקים מסתובבים סביב צירים או מחליקים זה על גבי זה, מנגנון גמיש מעביר תנועה באמצעות עיוות אלסטי מבוקר של החומר עצמו.
נסו לחשוב על מכסה פלסטיק קטן שניתן ללחוץ עליו. בתחילת הלחיצה הוא מתנגד לתנועה ואוגר אנרגיה. בנקודה מסוימת הוא קופץ למצב השני ונשאר שם. לחיצה נוספת בכיוון ההפוך מחזירה אותו למצב המקורי. החומר מתכופף, אבל אינו נשבר ואינו נשאר מעוות, היות שהוא פועל בתוך התחום האלסטי שלו.
כמובן, הרכיבים של טאג הויר מורכבים ומדויקים הרבה יותר ממכסה פלסטיק. מדובר במבנים מיקרוסקופיים שהגאומטריה שלהם תוכננה כך שכל להב יתכופף בכיוון ובעוצמה מדויקים. עובי הלהב, אורכו, החומר שממנו הוא עשוי ומיקום נקודות העיגון קובעים כמה כוח יידרש כדי להזיז אותו ומתי הוא יקפוץ למצב הבא. המנגנונים שבהם משתמשת טאג הויר הם מנגנונים דו-יציבים, או Bistable Mechanisms. המשמעות היא שיש להם שני מצבים שבהם הם יכולים להישאר ללא הפעלת כוח חיצוני. הרכיב נשאר במצב הראשון עד שהלחיצה גורמת לו לעבור נקודת סף. לאחר מעבר הנקודה הזאת, האנרגיה שנאגרה בלהבים משתחררת והרכיב קופץ במהירות אל המצב השני.
ההתנהגות הזאת חשובה במיוחד בכרונוגרף. לא משנה אם המשתמש לוחץ במהירות או באיטיות, ברגע שהרכיב עובר את נקודת הסף הוא משלים את התנועה באופן חד ועקבי. במקום שהאצבע של המשתמש תשלוט ישירות במהירות שבה המצמד מתחבר, היא רק טוענת את המנגנון באנרגיה. לאחר מכן המנגנון עצמו מבצע את הפעולה.
היתרון התיאורטי ברור. אם אין ציר, אין חיכוך סביב הציר. אם אין שני חלקים שמחליקים זה על זה, אין שחיקה בין משטחי המגע. אם הקפיץ והמנוף הם למעשה חלק מאותו רכיב, אין צורך לכוון את היחסים ביניהם במהלך ההרכבה.
מצד שני, כדאי להדגיש שפחות חלקים אינם בהכרח שווים למנגנון שקל יותר לפתח. להפך. במנגנון מסורתי ניתן לשנות קפיץ, לכוון בורג או לשייף מנוף. ברכיב מונוליטי וגמיש, כל הגאומטריה צריכה להיות נכונה כבר בשלב הייצור. שינוי של מספר מיקרונים בעובי של להב יכול לשנות את הכוח הדרוש להפעלה ואת אורך החיים של הרכיב.
ההפעלה והעצירה של הכרונוגרף
קליבר TH80-00 משתמש בשני מנגנונים גמישים נפרדים. הראשון אחראי על ההפעלה והעצירה של הכרונוגרף, והשני אחראי על האיפוס.
כאשר לוחצים על לחצן הכרונוגרף העליון, שנמצא בשעה 2, הלחצן מפעיל מתג מסתובב המחובר ללהב גמיש ודק. התנועה של המתג מכופפת את הלהב בהדרגה ואוגרת בו אנרגיה. לאחר שהלהב עובר את נקודת הסף שלו, הוא קופץ למצב השני ומניע פין שמפעיל את זרועות המצמד האנכי.
במצב שבו הכרונוגרף אינו פועל, הזרועות מחזיקות את המצמד ומונעות ממנו להעביר כוח אל גלגל הכרונוגרף. כאשר הרכיב הגמיש קופץ למצב השני, הזרועות נפתחות, המצמד מתחבר לרכבת הגלגלים והמחוג המרכזי מתחיל לנוע.
לחיצה נוספת על אותו לחצן גורמת לתהליך להתרחש בכיוון ההפוך. הלהב מתכופף שוב, עובר את נקודת הסף וחוזר למצבו הראשון. זרועות המצמד נסגרות והכרונוגרף נעצר.
בכרונוגרף מסורתי עם גלגל עמודים, לחיצה על הלחצן מפעילה מנוף שמקדם את גלגל העמודים. התנועה של גלגל העמודים משנה את מיקומם של מנופים נוספים, שפותחים או סוגרים את המצמד ובמקביל שולטים במצבו של פטיש האיפוס. המשתמש צריך להתגבר על ההתנגדות של מספר קפיצים ועל החיכוך בין מספר נקודות מגע.
ב-Evergraph, הלחיצה אינה צריכה להניע שרשרת ארוכה של חלקים. היא מכופפת להב אחד עד שהמבנה כולו עובר למצבו הבא. התוצאה, לפחות לפי טאג הויר, היא תחושה חלקה, מדויקת ועקבית יותר בלחצן.
קרול פורסטייה-קסאפי, מנהלת האסטרטגיה של תחום השענות הגבוהה והמנגנונים בטאג הויר ואחת הדמויות החשובות ביותר בעולם פיתוח המנגנונים כיום, מתארת את התחושה כשונה באופן ברור מכרונוגרף רגיל. לדבריה, הלחצן חלק מאוד, צליל ההפעלה שונה והמשתמש יכול להרגיש מיד את הדיוק של המערכת.
הנקודה החשובה יותר מבחינת טאג הויר היא שהתחושה הזאת אמורה להישאר קבועה גם לאחר שימוש ממושך. החברה ביצעה שלושה סבבים של אבות טיפוס ומאות סבבי בדיקות שנועדו לדמות כעשר שנות הפעלה. המטרה היא שהלחיצה העשרת-אלפים תרגיש דומה ככל האפשר ללחיצה הראשונה.
מנגנון האיפוס המיוחד
אם מנגנון ההפעלה והעצירה נראה פשוט יחסית, רכיב האיפוס מורכב הרבה יותר. הוא בנוי כמסגרת מלבנית גמישה, עם שתי קורות ארוכות המחוברות בקצותיהן ולהבים אלסטיים נוספים שמאפשרים למסגרת כולה להתעוות. כאשר לוחצים על הלחצן התחתון בשעה 4, הלחצן מסובב מתג שמכופף את הלהב הראשון. במקביל, גם הלהבים שתומכים במסגרת האיפוס מתחילים להתכופף. האנרגיה מצטברת במספר אזורים של הרכיב עד שהמבנה מגיע לנקודה הקריטית וקופץ במהירות כלפי מטה.
החלק הקדמי והקשיח של המסגרת משמש כפטיש האיפוס. הוא פוגע בשני הקאמים בצורת הלב, אחד של מחוג השניות המרכזי והשני של מונה הדקות, ומחזיר את שניהם לנקודת האפס.
למה חשוב שהפטיש יקפוץ במהירות ולא ירד בהדרגה? מפני שקאם הלב זקוק לפגיעה ברורה והחלטית. אם הפטיש מגיע אליו באיטיות או עם כוח חלש מדי, הקאם עלול שלא להשלים את הסיבוב והמחוג לא יחזור בדיוק לאפס. במערכת של טאג הויר, האנרגיה שנאגרה בלהבים משתחררת בבת אחת ומספקת את התנועה המהירה הדרושה לאיפוס. אבל יש כאן יתרון נוסף. היות שמסגרת האיפוס גמישה, היא יכולה להתאים את עצמה במידה מסוימת למיקום השונה של שני הקאמים. אם צד אחד של הפטיש פוגש את הקאם שלו לפני הצד השני, המסגרת יכולה להתעוות מעט, להמשיך בתנועה ולאפשר גם לצד השני להגיע אל הקאם הנוסף.
במילים פשוטות יותר, במקום לנסות לייצר פטיש קשיח שמגיע בדיוק מוחלט לשתי נקודות שונות, טאג הויר יצרה פטיש שמסוגל לבצע התאמה מיקרוסקופית בזמן הפעולה. הוא עדיין פוגע בשני הקאמים כמעט בו-זמנית, אבל הגמישות שלו מפחיתה את הרגישות להבדלים קטנים במיקום שלהם. מהמתג ועד חזית פטיש האיפוס, מדובר למעשה ברכיב מונוליטי אחד. אין בו את אותה כמות של צירים, מפרקים וקפיצים נפרדים שאנו מכירים ממנגנוני איפוס מסורתיים. פחות חלקים נפרדים משמעותם פחות חופש מכאני ביניהם, פחות משטחי חיכוך ופחות נקודות שדורשות שימון או כוונון.
מה הקשר בין שני הרכיבים?
שני המנגנונים הגמישים אינם פועלים לחלוטין בנפרד. פין שמחובר למנגנון ההפעלה והעצירה יוצר קשר עם מערכת האיפוס. כאשר הכרונוגרף מופעל, הפין מזיז את מנגנון האיפוס ומרים את הפטיש מעל הקאמים, כדי שהמחוגים יוכלו לנוע בחופשיות. לאחר שהפטיש עולה, הפין מתנתק ממנו. הכרונוגרף יכול להמשיך לפעול מבלי שהמערכת תישאר תחת לחץ ישיר. כאשר הכרונוגרף נעצר ולוחצים על לחצן האיפוס, המסגרת הגמישה קופצת בחזרה כלפי מטה ומחזירה את המחוגים לאפס.
התיאום הזה מחליף חלק מהעבודה שמבצע בדרך כלל גלגל העמודים. חשוב להדגיש שה-Evergraph אינו שעון ללא גלגלים, קאמים או מצמד. טאג הויר לא המציאה מחדש כל רכיב בכרונוגרף. היא החליפה את מערכת השליטה בחלק מהפעולות שלו, ובעיקר את האופן שבו מתקבלות ״הפקודות״ להפעלה, לעצירה ולאיפוס. זאת הבחנה חשובה, מפני שהמונח “כרונוגרף גמיש” יכול לגרום לחשוב שכל המנגנון מתכופף או שאין בו עוד רכיבים מסורתיים. בפועל, קליבר TH80-00 משלב בין ארכיטקטורת כרונוגרף מוכרת לבין מערכת בקרה חדשה.
למה עדיין צריך מצמד אנכי?
ה-Evergraph משתמש במצמד אנכי, פתרון שנחשב לאחד המתקדמים והיעילים ביותר לחיבור הכרונוגרף אל רכבת הגלגלים. במצמד אופקי, גלגל הכרונוגרף מתחבר מהצד לגלגל נוסף. ברגע החיבור, שיני הגלגלים צריכות להשתלב זו בזו ולעיתים הן גורמות למחוג השניות לקפוץ קלות בתחילת המדידה.
במצמד אנכי, החיבור מתבצע באמצעות משטחים הנלחצים זה אל זה לאורך אותו ציר. במקום ששני גלגלים יתחברו מהצד, דיסקה הקשורה לכרונוגרף מתחברת למערכת הזמן באמצעות מגע אנכי. התוצאה היא בדרך כלל התחלה חלקה יותר של המדידה, בלי הקפיצה שמאפיינת חלק מהכרונוגרפים בעלי המצמד האופקי.
המנגנון הגמיש של טאג הויר אינו מחליף את המצמד. הוא שולט בזרועות שפותחות וסוגרות אותו. אם תרצו, המצמד הוא עדיין הרכיב שמעביר את הכוח, בעוד המנגנון הגמיש הוא המתג שמורה לו מתי להתחבר ומתי להתנתק. הבחירה במצמד אנכי גם מתאימה לתדר הגבוה של המנגנון ולשאיפה של טאג הויר להציג כרונוגרף שמיועד לשימוש ולא רק להדגמה טכנולוגית. המצמד מאפשר להפעיל את הכרונוגרף לאורך זמן עם השפעה קטנה יחסית על פעולת מחוג השניות בתחילת המדידה.
איך מייצרים רכיב שאמור להתכופף אלפי פעמים?
שני הרכיבים הגמישים מיוצרים מסגסוגת ניקל-זרחן באמצעות תהליך LIGA. ראשי התיבות מגיעים משלושה מונחים בגרמנית המתארים ליתוגרפיה, ציפוי אלקטרוכימי ויציקה או עיצוב. מבלי להיכנס לשיעור בכימיה ובמיקרו-הנדסה, מדובר בשיטה שמאפשרת לייצר רכיבים זעירים ומדויקים מאוד, עם מבנים מורכבים וקירות כמעט אנכיים לחלוטין. עיבוד שבבי רגיל מתקשה לייצר להבים דקים כל כך, עם הגאומטריה המורכבת הדרושה למנגנון דו-יציב. באמצעות LIGA ניתן לייצר את המסגרת, הלהבים, נקודות העיגון ופטיש האיפוס כחלק אחד, ברמת דיוק גבוהה מאוד.
סגסוגת הניקל-זרחן נבחרה הודות לקשיות שלה, לעמידות בפני עייפות חומר ולהתנהגות האלסטית היציבה שלה. עייפות חומר היא נושא מרכזי במקרה הזה. רכיב יכול לעמוד בכיפוף אחד, בעשרה כיפופים ואפילו במאות כיפופים, אבל שעון מיועד לפעול במשך שנים. אם כל הפעלה של הכרונוגרף מכופפת את הלהבים, הם צריכים לבצע את אותה תנועה אלפי ואולי עשרות אלפי פעמים מבלי לאבד את התכונות שלהם. כאן נמצא גם אחד מסימני השאלה המעניינים לגבי הטכנולוגיה. בדיקות מעבדה יכולות לדמות אלפי הפעלות, שינויים בטמפרטורה ושנים של שימוש, אבל רק הזמן יגלה כיצד החלקים הללו יתנהגו לאחר עשרים או שלושים שנה בתוך שעון אמיתי.
מצד שני, אותה שאלה נכונה לגבי כל טכנולוגיה חדשה בעולם השעונים. קפיצי שיער מסיליקון, רכיבים מודפסים בתהליכים מיקרוסקופיים ואפילו מצמדים מודרניים נאלצו להוכיח את עצמם לאורך זמן. העובדה שטאג הויר משיקה את המנגנון בשעון סדרתי ולא באב טיפוס חד-פעמי מעידה שהחברה מאמינה שהוא מוכן לשימוש בעולם האמיתי.
קליבר TH80-00
הפיתוח של קליבר TH80-00 נמשך כחמש שנים ונעשה בשיתוף פעולה בין מעבדת TAG Heuer LAB לבין Vaucher Manufacture Fleurier, אחת מיצרניות המנגנונים המתקדמות והמוערכות בתעשיית השעונים השוויצרית. לפי טאג הויר, המנגנון אינו גרסה משודרגת של קליבר קיים, אלא משפחת מנגנונים חדשה, כשסיומת 00 מסמנת את הגרסה הראשונה במשפחה הזאת.
זהו מנגנון אוטומטי שפועל בתדר של 5 הרץ, כלומר 36,000 פעימות בשעה. התדר הזה מאפשר למנגנון לחלק שנייה לעשרה חלקים באופן טבעי, ולכן הכרונוגרף מסוגל למדוד עשירית שנייה, ממש כמו מנגנוני האל פרימרו המוכרים של זניט. טאג הויר מציינת את עשירית השנייה כחלק מרשימת הפונקציות הרשמית של השעון, לצד מחוג שניות כרונוגרף וכרנוגרף של 30 דקות.
למנגנון רזרבת כוח של 70 שעות והוא קיבל הסמכת כרונומטר של COSC. הוא משתמש בקפיץ השיער TH-Carbonspring, טכנולוגיה שטאג הויר הציגה בשנת 2025. קפיץ השיער עשוי מחומר מרוכב המבוסס על פחמן, כשהיתרונות המוצהרים שלו כוללים עמידות לשדות מגנטיים, משקל נמוך ועמידות בפני זעזועים.
קפיץ השיער מחובר לגלגל איזון חופשי מאלומיניום עם משקולות זהב. תדר של 5 הרץ מאפשר לגלגל האיזון להשלים יותר תנודות בכל שנייה, מה שיכול לסייע לו להתמודד טוב יותר עם הפרעות קצרות וזעזועים. עם זאת, תדר גבוה גם צורך יותר אנרגיה, כך שרזרבת כוח של 70 שעות במנגנון כזה היא נתון מרשים בפני עצמו.
הארכיטקטורה של המנגנון הפוכה. התוף, רכבת הגלגלים והאיזון נמצאים בצד הלוח, בעוד חלקים ממערכת הכרונוגרף ומערכת המתיחה האוטומטית נראים דרך גב השעון. המנגנון עצמו מרובע ונבנה במיוחד כדי להתאים לגאומטריה של גוף המונקו, ולא מדובר במנגנון עגול שהוכנס לתוך גוף מרובע.
חזרתה של Techniques d’Avant-Garde
האותיות TAG בשם טאג הויר מגיעות מהמילים Techniques d’Avant-Garde. החברה בשם הזה רכשה את הויר בשנת 1985, אבל לאורך השנים ראשי התיבות הפכו לחלק מהשם המוכר של המותג ורבים שכחו את המשמעות המקורית שלהם.
בתחילת שנות האלפיים ובעיקר במהלך העשור שלאחר מכן, טאג הויר ניסתה להחזיר את ה-Avant-Garde למרכז הבמה. החברה הציגה מנגנונים כמו ה-Mikrograph, ה-Mikrotimer, ה-Mikrogirder וה-MikrotourbillonS. חלק מהשעונים הללו פעלו בתדרים קיצוניים, מדדו שברירי שנייה זעירים או השתמשו במערכות ויסות יוצאות דופן.
לא כל הטכנולוגיות הללו הגיעו לשעונים סדרתיים ונגישים. בחלק מהמקרים היה מדובר בשעוני קונספט יקרים ונדירים במיוחד, שנועדו להציג את היכולות של המותג יותר מאשר להפוך לבסיס לקולקציה מסחרית. בשנים האחרונות נדמה שטאג הויר מנסה לחזור אל אותה תקופה, אבל בגישה מעט שונה. בשנת 2024 היא הציגה את ה-Monaco Split-Seconds, הכרונוגרף המפוצל הראשון שלה לשעון יד, עם קליבר TH81-00 שפותח גם הוא בשיתוף עם וושר. בשנת 2025 הגיע קפיץ השיער TH-Carbonspring, ובשנת 2026 מגיע קליבר TH80-00.
ה-Evergraph שונה מאותם שעוני קונספט מוקדמים בכך שהוא אינו מנסה לשבור שיא של תדר או למדוד אלפית שנייה. החדשנות שלו מתמקדת בפעולות הבסיסיות ביותר של הכרונוגרף. במקום להוסיף עוד קומפליקציה או עוד שכבה של מורכבות, טאג הויר מנסה להסיר חלקים ולהפוך את המנגנון לישיר יותר.
אם תרצו, זאת אולי הפרשנות המדויקת ביותר למונח אוונגרד. לא ליצור שעון שנראה עתידני בלבד, אלא לקחת פתרון מכאני מקובל ולשאול אם אפשר לבצע אותו בדרך אחרת.
ולמה דווקא המונקו?
הבחירה במונקו כמעט מתבקשת. מאז השקתו בשנת 1969, המונקו היה אחד השעונים הנועזים ביותר של הויר. הוא הגיע עם גוף מרובע בתקופה שבה מרבית הכרונוגרפים היו עגולים, עם לוח כחול בולט ועם כתר בצד שמאל.
המונקו הפך מפורסם במיוחד לאחר שסטיב מקווין ענד אותו בסרט “לה מאן”, אבל לאורך השנים הוא המשיך לשמש את טאג הויר כפלטפורמה לעיצובים וטכנולוגיות חריגים. לכן, כאשר החברה מפתחת קליבר מרובע עם ארכיטקטורה פתוחה ומערכת כרונוגרף חדשה, קשה לחשוב על בית טבעי יותר עבורו.
ה-Monaco Evergraph מגיע בגוף טיטניום דרגה 5 ברוחב של 40 מ״מ ובעובי של 14.51 מ״מ, והוא מוצע בשתי גרסאות. הראשונה, רפרנס CEW5180.FT8122, מגיעה בגוף טיטניום דרגה 5 בציפוי DLC שחור, עם פרטים אדומים ורצועת גומי שחורה. הגרסה השנייה, רפרנס CEW5181.FT8123, מגיעה בגוף טיטניום דרגה 5 בגוון הטבעי של המתכת, עם נגיעות כחולות ורצועת גומי כחולה בעלת תפרים לבנים. בשתי הגרסאות גוף השעון עבר עיצוב מחדש, עם פרופיל מחודד יותר, פאות חדות ומודגשות ולחצני כרונוגרף מוארכים שנועדו לשפר את נוחות השימוש ואת תחושת ההפעלה.
הכתר נשאר בצד שמאל, מחווה ברורה למונקו המקורי, בעוד הלחצנים נמצאים בשעות 2 ו-4. בחלקו הקדמי נמצאת זכוכית ספיר קמורה ובגב השעון זכוכית ספיר מרובעת, שמתאימה לצורת המנגנון.
כאן כדאי לציין פרט חשוב. בחלק מחומרי ההשקה הראשוניים הופיע נתון של 100 מטרים לעמידות למים, אך במפרט הרשמי הנוכחי של שתי הגרסאות באתר טאג הויר מופיעה עמידות למים של 30 מטרים בלבד. מדובר בנתון שמתאים לשעון כרונוגרף מורכב, אבל הוא בהחלט פחות ספורטיבי מכפי שעיצוב הטיטניום ורצועת הגומי עשויים לרמוז.
הלוח של ה-Monaco Evergraph
לוח השעון הוא למעשה חלון אל המנגנון. טאג הויר משתמשת בלוח שקוף שמאפשר לראות את הארכיטקטורה ההפוכה של קליבר TH80-00, כולל התוף, חלקים מרכבת הגלגלים וגלגל האיזון.
שתי קשתות גדולות חוצות את הלוח ומזכירות את השפה העיצובית שהופיעה במונקו Split-Seconds. הקשתות מעניקות למנגנון מראה אדריכלי, כמעט כמו שלד של מבנה, אבל הן גם מספקות נקודות תמיכה לרכיבים השונים.
כרונוגרף הדקות נמצא בשעה 3, בעוד מחוג השניות הקטן של השעון נמצא בשעה 9. גרסת הטיטניום הטבעי, רפרנס CEW5181.FT8123, מגיעה עם מונים כחולים בגימור אופלין, מחוגים מצופי רודיום, נגיעות כחולות ורצועת גומי כחולה עם תפרים לבנים. גרסת ה-DLC השחורה, רפרנס CEW5180.FT8122, מציגה מראה כהה וטכני יותר, עם מונים שחורים, גשרים בגימור שחור, מחוגים בגוון זהב שחור ונגיעות אדומות, לצד רצועת גומי שחורה עם תפרים אדומים.
למרות שההבדלים בין שתי הגרסאות מסתכמים בעיקר בצבעים ובגימורים, הם מעניקים לכל אחת מהן אופי שונה למדי. גרסת הטיטניום הטבעי והכחול נראית בהירה יותר ומדגישה את המבנה האדריכלי של הקליבר, בעוד גרסת ה-DLC השחורה והאדומה מעניקה ל-Evergraph מראה דרמטי, טכני וכמעט מכשירי יותר.
האינדקסים המונחים נראים כאילו הם מרחפים מעל המנגנון. המחוגים חלולים בחלקם ומגיעים עם חומר זוהר לבן וקצוות באדום. מחוג הכרונוגרף המרכזי צבוע באדום ומספק ניגודיות ברורה יחסית לרקע הטכני והעמוס.
חשוב לציין כי הלוח לא קריא במיוחד. כמו בשעוני סקלטון רבים, החלקים החשופים מתחרים על תשומת הלב עם המחוגים והאינדקסים. עם זאת, העיצוב אינו רק ניסיון להרשים. הוא מאפשר לראות את גלגל האיזון ואת מערכת הגלגלים בפעולה ומחבר בין המראה החיצוני של השעון לבין הסיפור הטכנולוגי שלו.
האם זה באמת העתיד של הכרונוגרף?
קל מאוד להיסחף עם המונחים שבהם משתמשת טאג הויר ולכנות את ה-Evergraph מהפכה. אחרי הכול, גם החברה עצמה משתמשת במילה הזאת לא מעט. אבל השאלה המעניינת היא לא אם המנגנון נראה מרשים על הנייר, אלא מה יקרה איתו בהמשך.
האם הרכיבים הגמישים ישמרו על ההתנהגות האלסטית שלהם לאחר עשרות שנים? האם שען רגיל יוכל לטפל במנגנון, או שכל תקלה תחייב החלפה של רכיב שלם? האם טאג הויר תוכל לייצר את חלקי ה-LIGA בכמויות גדולות ובעלות שתאפשר להכניס אותם בעתיד לשעונים זולים יותר? והאם ניתן יהיה להתאים את העיקרון הזה למנגנון עגול שיוכל להופיע בקררה, או שהקליבר המרובע יישאר בלעדי למונקו?
נכון לעכשיו, טאג הויר מציינת שקליבר TH80-00 בלעדי ל-Monaco Evergraph וממליצה על טיפול אחת לארבע עד חמש שנים, למרות ההפחתה בשחיקה ובצורך בסיכה. כלומר, מדובר עדיין במנגנון מכאני מורכב שדורש תחזוקה, ולא במערכת שאינה נשחקת או שאינה זקוקה לטיפול כלל.
גם המחיר מציב את השעון בחלק הגבוה של הקטלוג. מחירו הרשמי בבריטניה עומד על 20,750 ליש״ט, כשבחומרי ההשקה הופיע מחיר של 25,000 אירו או 23,000 פרנקים שוויצריים. בישראל מחירו עומד על 101,500 ש״ח. זהו מחיר גבוה משמעותית מזה של Monaco Chronograph רגיל, אך עדיין נמוך מהמחירים של שעוני הקונספט והכרונוגרפים המפוצלים המורכבים ביותר של טאג הויר.
כדי שהטכנולוגיה תהפוך למהפכה אמיתית, היא תצטרך לעבור לשעונים נוספים. שעון אחד יכול להוכיח שהרעיון עובד. משפחה של מנגנונים, במגוון מחירים ודגמים, תוכיח שטאג הויר הצליחה לשנות את הדרך שבה היא בונה כרונוגרפים.
TAG Heuer Monaco Evergraph – לסיכום
הכרונוגרף הוא אחת הקומפליקציות המוכרות והאהובות ביותר בעולם השעונים, אבל מאחורי שני הלחצנים ומחוג השניות המרכזי מסתתרת מערכת מורכבת במיוחד. במשך עשרות שנים, יצרניות שעונים התמקדו בשיפור המערכת הזאת באמצעות ליטוש של רכיבים קיימים, שינויים בגאומטריה ושימוש בחומרים מתקדמים יותר.
עם המונקו Evergraph, טאג הויר בוחרת בדרך אחרת. היא לא מבטלת את המצמד האנכי, את גלגלי הכרונוגרף או את הקאמים בצורת הלב, אלא משנה את מערכת השליטה בהם. שני רכיבים גמישים ודו-יציבים מחליפים חלק מהמערך המסורתי של מנופים, קפיצים וצירים ומבצעים את פעולות ההפעלה, העצירה והאיפוס באמצעות עיוות אלסטי מבוקר.
האם המערכת הזאת תהיה אמינה יותר לאורך עשרות שנים? מוקדם לדעת. האם היא תגיע בעתיד לשעוני כרונוגרף נגישים יותר? גם על השאלה הזאת עדיין אין תשובה. אבל קשה להתעלם מהעובדה שמדובר בניסיון אמיתי להתמודד עם בעיה מכאנית ותיקה בדרך חדשה, ולא רק להציג גרסה נוספת של שעון קיים בצבע חדש.
לא כל חידוש בעולם השעונים צריך להוסיף עוד טורביון, עוד מחוג או עוד מאות רכיבים. לפעמים החדשנות המעניינת ביותר מגיעה דווקא מהשאלה אילו חלקים אפשר להסיר. אם מנגנון ה-TH80-00 יוכיח את עצמו לאורך זמן ואם טאג הויר תצליח לפתח ממנו משפחת מנגנונים רחבה יותר, ייתכן שה-Monaco Evergraph ייזכר בעתיד לא רק כאחד משעוני המונקו המתקדמים ביותר, אלא כנקודת ההתחלה של דרך חדשה לבנות כרונוגרף.
